043 - להפוך את הקערה על פיה – חלק שלישי - המוח מאמין לכל מה שמספרים לו

כשאנחנו אומרים לעצמנו שמצב מסוים גורם לנו לאי נוחות אנחנו מחזקים ומרגילים את עצמנו למחשבה שבמצב כזה אנחנו באמת נרגיש אי נוחות. ככל שנמשיך לחזק את החרדה שלנו כך היא תגדל. זוהי הסיבה לכך שלמרות שנחשפנו בעבר שוב ושוב למצבים מעוררי חרדה, למרות ששרדנו אותם, עדיין במקרים רבים, אי הנוחות נותרה בעינה.

על מנת להתגבר על תחושת החרדה ואי הנוחות, אנחנו צריכים לשנות את צורת ההתייחסות שלנו והמחשבות שלנו למה שאנחנו עושים.

למשל, נאום הוא פעילות שמרבית האנשים עם חרדה חברתית מתקשים בה. אם אנחנו מזכירים לעצמנו באופן רוטיני כמה אנחנו חוששים ממצב זה אז בזמן אמת, אכן נחוש חרדה ואי נוחות גם בפעם המאה שנאלץ לשאת נאום.

בכל פעם שאנחנו מציינים לעצמנו כמה זה קשה וכמה אנחנו שונאים לנאום אנחנו מחזקים את הפחד.

בצורה זו אנחנו מחבלים במטרתנו ופוגעים בעצמנו.

במשך עשרים שנה חיבלתי בצורה זו במאמצי להשתפר ולהרגיש בטחון רב יותר כשאני מדבר לפני קהל. תמיד המשכתי לחשוב ולראות בדיבור לפני קהל כחוויה טראומטית ונוראית. האמת הייתה שהייתי נואם לא רע בכלל. אבל עצם המחשבה על נאום גרמה לי לתחושה של חרדה ופחד.

הייתי אומר לעצמי משהו כמו: "אלוהים, זה נורא, אני אעמוד שם מול כל האנשים האלה, ואני פשוט לא אדע מה לומר. כולם יחשבו שאני מטומטם. ואז אני ממש ירגיש כמו אידיוט. אני בטח אגמגם ואף אחד לא יבין מה אני רוצה להגיד. כולם יראו כמה אני מפחד וזה יהיה אפילו עוד יותר מביך."

משום שלא שיניתי את הרגלי המחשבה שלי – הפחדים שלי מפני דיבור לפני קהל לא נעלמו. הפחד תמיד היה שם. כל מצגת שהעברתי הייתה סיוט. וחרדת הציפייה התעוררה בי ימים ושבועות לפני האירוע.

"אני שונא את זה" אמרתי לעצמי. "הם ישנאו אותי. איזה פחד. מה יקרה אם אגמגם? מה יקרה אם אסמיק? כולם ידעו שאני מפחד. אני כל כך שונא את זה"

האם אתם מבינים איך פגעתי בעצמי. במקום לשנות את צורת המחשבה, המחשבה פגעה בי והובילה אותי לכישלון.

מרגע שהבנתי את הנקודה הזאת, התחלתי לשנות את צורת החשיבה שלי.

התחלתי להגיד לעצמי דברים כמו: "אולי אני לא כל כך נהנה לדבר לפני קהל, ונכון שאני קצת לחוץ, אבל האמת היא שכמעט כל מי שצריך לנאום מרגיש ככה. לא צריך לעשות מזה עסק כזה גדול. אני אנסה להירגע, לדבר לאט, ולהתרכז במשימה שלפני ולא בחרדות שלי. רוב הסיכויים שאני אעשה את זה טוב יותר מרוב האנשים."

אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו, שלמרות החרדה, אנחנו יכולים להיות ואכן נהיה בסדר. בסופו של דבר, כולם עושים טעויות, וגם אנחנו, אז מה? זה רק מוכיח שאנחנו אנושיים.

כל אחד יכול לאבד את חוט המחשבה כשהוא מדבר. כל אחד. אז למה שנחשוב שזה כזה אסון אם זה יקרה לנו? זה לא! זה רק אנושי.

זה בסדר לעשות טעויות. וכשאנחנו טועים. אז מה? זה באמת לא כל כך חשוב. העולם לא סובב סביב השאלה אם נצליח או לא נצליח לשאת נאום מוצלח. אף אחד ממילא לא ממש יזכור את הנאום הזה בעוד חמישים שנה. זה לא כל כך חשוב.

למען מה אנחנו מענים את עצמנו? ובשביל מה?

אנחנו צריכים לשנות את הרגלי המחשבה שלנו ולהתחיל לחשוב אחרת. עלינו להגיב לכל דבר שאנחנו עושים בצורה הגיונית.

כשנפסיק להגיד לעצמנו שאנחנו מפחדים ממצב מסוים ונתחיל להגיד לעצמנו שזה אתגר, בסוף נתרגל לחשוב ככה וגם נתנהג ונרגיש בהתאם. המטרה שלנו היא ללמוד לחשוב מחדש בהתאם למה שאנחנו אומרים לעצמנו, בתגובה לאירועים שאנחנו מתמודדים ולא נרתעים מהם.

מרבית הסיטואציות בחיים לא כל כך מפחידות: פשוט התרגלנו לפרש אותן ככאלה.

על ידי כך שאנחנו לומדים לפרש את הסיטואציות בצורה אמתית והגיונית יותר אנחנו משנים באיטיות את התגובה הרגשית שלנו והחרדות שלנו נחלשות ומפסיקות להפריע למהלך חיינו.

המוח שומע ומאמין לכל מה שאנחנו מספרים לו, אז שנו את המחשבות האוטומטיות השליליות למחשבות רציונליות ואמתיות.

זכרו תמיד לומר את האמת לעצמכם.

היו מדויקים ומציאותיים.

אל תגידו שאינכם יכולים לעשות דבר מה - רוב הזמן אתם יכולים.

הפכו את הקערה על פיה.

הפכו את הקערה על מחשבות שגויות

הפכו את הקערה על מחשבות לא מדויקות

הפכו את הקערה על מחשבות שליליות

חשבו בהיגיון

חשבו ניטרלית

השתמשו ב"אולי", "יכול להיות" ו- "ייתכן ש..."

"אולי המצב לא כל כך גרוע כפי שחשבתי בעבר. ייתכן שקצת הגזמתי. יכול להיות שהצלחתי יותר ממה שאני חושב."

כשאתם אומרים לעצמכם: "אני שונא את זה" או "אני מפחד לעשות את זה...", המוח שומע ומאמין , במיוחד אם אתם חוזרים על כך פעמים רבות. זוהי הסיבה לכך שאתם משוכנעים שזוהי האמת, משום שחזרתם חיזקתם את הרעיונות האלו כל כך הרבה פעמים.

"לא! אני לא שונא לעשות את זה... יכול להיות שהשתפרתי בכך."

המוח שומע ומאמין לכל מה שאנחנו מספרים לו.

"פעם שנאתי (לדבר בפני זרים) אבל אולי עכשיו (לפחות קצת) זה לא כל כך נורא כמו שעשיתי מזה.

חשבו בצורה ניטרלית. הטילו ספק ונפצו לרסיסים את המחשבות האי רציונליות הישנות.

המוח שומע ומאמין לכל מה שאנחנו אומרים לו.

הפכו את הקערה על פיה.

ושימו לב למה שאתם אומרים לעצמכם - זה מה שיתממש ויהפוך למציאות.