אודות

קצת על עצמי, האתר והקבוצה

שמי יואב, יליד 71 ונכון לכתיבת שורות אלו, אני בין החברים ה"זקנים" יותר בקבוצה. הצעירים מכם שקוראים שורות ודאי וחושבים: "מה? כל כך זקן ועדיין סובל?", אז החדשות הטובות הן: שעם הזמן מודעות והשקעה, הדבר הזה שנקרא חרדה חברתית הולך ומתמוסס ומאבד מכוחו ומהרלוונטיות שלו לחיים. בשבילי ההתמודדות כוללת מצד אחד פיתוח של הכרה והערכה של תכונות כמו: מופנמות, שקט, עדינות, ומצד שני חוסר נכונות ומאבק עיקש בכל צורה של הימנעות ונסיגה מהחיים.

כילד, אני לא זוכר קשיים מיוחדים. הקשיים וההתרחקות שלי מהחברה התחילו בתקופת ההתבגרות. היו לי חברים בודדים אך במסגרות שונות הייתי לעצמי, סוג של זאב בודד. התרחקתי לעולם של ספרים ומוסיקה, פיתחתי רגישות ושנאה לשאר העולם. כולם נראו קרים, מטופשים ורובוטיים, אני מניח שהיה בכך מן האמת - הצורה שבה מתבגרים נכנסים לעולם המבוגרים היא גמלונית ופתטית. האהבה שלי למושלמות לא אפשרה לי לחוות ולהשתתף במשחקים הטפשיים שכולם שיחקו. לא הרשיתי לעצמי להביך את עצמי. לעתים הייתי מוזמן למסיבה - לא הייתי הולך - לא רציתי וכעסתי על חבר קרוב שכן. יחד עם זאת רציתי בחברה ויותר מזאת חברה - כמובן שלא היה לי מושג איך להשיג אותה.

כצעיר שקעתי בלימודים וברגעים של מודעות חוויתי תסכול עצום מהתחושה שנעורי חולפים ללא מימוש - נראה היה שכולם נהנים ואני גווע לאט - לא נוגע בחיים. זו היתה במידה מסוימת חוויה סובייקטיבית. אובייקטיבית מה קרה? הצלחתי לעשות מוסיקה בתקופה ההיא, הצלחתי ללמוד, היו לי שניים או שלושה חברים קרובים, לתקופה מסוימת גם הייתה לי חברה, אך היו גם שנים ארוכות שהייתי בודד, לא היו לי חבר'ה.

בתום הלימודים לפתע מצאתי בת זוג וכאב ישן נרגע ואז התחיל פרק העבודה בחיי. כן, כצפוי אני עובד כמתכנת.

למרות הדימוי הבודד של אדם יושב מול מכונה, החיים בעולם ההיי טק הם חיים חברתיים - ארוחות צהריים עם הצוות, "ימי כיף", ישיבות, פרזנטציות. הרבה אתגרים לח"חתניק הטיפוסי, בתוך הקלחת החברתית הזאת מצאתי את עצמי יושב עם חברים לצוות ושותק מפוחד יום אחרי יום, חש תחושות של שנאה עצמית. באחד הימים נדרשתי להציג פרזנטציה - משהו פשוט שתי דקות על נושא שאני מכיר לעומק - כמובן שנקלעתי לבלאק אאוט מטורף. הצלחתי איכשהו לסיים את הפרזנטציה אבל חשתי עלוב ומובס.

הצעד הבא היה לפנות לקבוצה של צופי מרום, זה אמנם לקח שנה להגיע לקבוצה, אבל זו הייתה נקודת מפנה בחיים. פתאום היכרתי אנשים דומים לי שחשתי נוח בקרבתם, הבנתי את המנגנון שמפעיל את תחושת חוסר הנוחות חברתית שלי והייתה לי מטרה - לא להימנע - לזהות ולהילחם. השינוי התחיל. אטי ולא מוחלט, אבל בכיוון הנכון.

בקבוצה של צופי, היכרתי חבר (אלון, למי שמכיר) וביחד הקמנו את קבוצת העזרה עצמית הראשונה בשנת 2006. הקמתי את האתר ולאט לאט אנשים התחילו להגיע והקבוצה גדלה משישה אנשים לשנים עשר, לעשרים ולאחרונה היקמנו קבוצה נוספת המונה ששה עשר חברים.

כיום אני חי עם בת זוג ,עדיין עובד כמתכנת ובמקביל מנהל קבוצות עזרה עצמית וגם את קבוצות רקפת לנוער. החיים שלי מלאים למדי מבחינה חברתית. אני עדיין מגדיר את עצמי כאדם מופנם, ועדיין קשה לי "להתיידד עם הבוס" :)

יואב ב.

6.12.2011

מים שקטים

המקום של ההנחיה הולך ותופס משמעות גדולה יותר בחיי, הקמתי את קבוצת מים שקטים - הקבוצה משלבת תרגילי אימפרוביזציה וקבוצת יחסים בין אישיים ופונה לכל מי שמחפש דרך להיות יותר משוחרר ויותר ספונטני. השילוב המיוחד הזה עבר התאמה כדי לאפשר חשיפות המיועדות ספציפית למי שרוצה להתגבר על חרדה חברתית.

אימפרוביזציה ותרגילי תאטרון.

לטעמי, המחסום העיקרי בחרדה חברתית הוא ההתעקשות לברור לבקר ולערוך מילים והתנהגויות לפני שהן יוצאות לעולם - זה בעצם מה שיוצר את ההתנהגות העצורה והעצית שאנחנו כל כך מתביישים בה. הביקורת העצמית היא תהליך כללי שעובר על כל אדם במעבר מילדות לבגרות ואימפרוביזציה היא כלי נהדר שמלמד אותנו להשתחרר ממנה: המטרה העיקרית באימפרוביזציה היא להסיר את המחסום ולתת למלל העצור שקיים שם (לפעמים צריך לגלות אותו) לצאת. ראו מאמר בנושא: אימפרוביזציה, תאטרון וחרדה חברתית

קבוצת יחסים בין אישיים

המחסום העיקרי השני בחרדה חברתית הוא החשש לחשוף את עצמנו אישית ורגשית - עבור אנשים רבים - כל זמן שהם לובשים עם עצמם תפקיד מוגדר - קל להם - לטעמם, הם מצליחים "לרמות" את העולם. אבל כשהם צריכים להיות הם עצמם - להגיד את אשר על לבם - למלל את הרגש שבתוכם - הם נאלמים. הפחד שמישהו יראה אותם. באמת יראה אותם הוא רב. וזו החשיפה הרלוונטית בקבוצת יחסים בין אישיים - להביא את עצמי כפי שאני, ולהגיב לאחר באופן רגשי, כן וספונטני.

לימודי הנחיית קבוצות בשילוב אמנויות

בשנתיים האחרונות עם ההתמקצעות של כמנחה קבוצות אני לומד בבר אילן הנחיית קבוצות. תהליך רגשי ושכלי שלא רק מלמד כיצד להנחות ומה התהליכים שעוברים על קבוצה ועל היחיד בקבוצה אלא גם מפתח יכולות הבנה עצמית, הבעה ומאפשר לכל מי שחווה את תהליך הלמידה לגדול בעצמו. הלימודים האלו מאפשרים לי לא רק להטיף מעמדת המנחה הבטוחה - אלא לחוות חשיפות רגשיות ומשמעותיות ולעבור את כל הפחדים של מי שנמצא בקבוצות שלי בעצמי. אני חש ורואה על בשרי איך ניתן לפרוח - איך מפחד להתבטא בקבוצה קטנה - אתה לומד לזרוק מילים קטנות פה ושם שגדלות למשפטים ושורות ארוכות מול קבוצה גדולה. אני מבין שהפחד נשאר אבל יותר ויותר הוא הופך להתרגשות ואני יודע שהסיכוי שאמנע מלהביע את דעתי הולך וקטן. וגם, כמה כל זה חשוב - כי זה מאפשר לך להפוך מדמות עמומה ואפרורית לאדם קיים עם נוכחות. זה מאפשר לך לגעת והטביע חותם על אחרים.

יואב ב.

15.3.2014