כנראה אף פעם

Post date: Jun 01, 2011 8:27:23 PM

אתה אדם מוצלח. ויש כאלו שאפילו מקנאים בך. יש לך דירה ואתה מסודר. אבל משהו לא בסדר. יש לך סוד: אף פעם לא... אף פעם לא... אני אפילו לא יכול להגיד את זה. החיים חולפים על פניך. כל יום שעובר המצב קשה יותר. יום אחד אתה אוזר אומץ, אחר שעות של בהייה בבנות המביטות אליך מאתרי ההיכרויות, אחרי שכמעט ושלחת פניות למאה בחורות, אחרי שחזרת עוד פעם ועוד פעם לאותו פרופיל, לאותה אחת, אחרי שהיא נעלמה כבר מהאתר והופיעה שוב ושוב נעלמה, והופיעה שוב, היד שרעדה כל כך הרבה פעמים על כפתור ה"שלח" בעווית נחושה , נואשת שולחת פניה אחת לדרכה. אתה עצבני ונרעש, בעבודה מפספס ארוחות, בחשש כפול אתה בודק את המייל אחת לשעה: רק שלא תגיב, כי אז מחכה שיחת הטלפון, ואחר כך הדייט, רק שתגיב: כי אם לא תגיב אני אפס ואף אחת לא תרצה אותי. היא מגיבה. בידיים מזיעות אתה מתקשר. מזייף ביטחון אדיש כמו שרק אתה יודע. 5 דקות של שיחה וקבעת. היא רצתה להיפגש על ספסל ליד הבית שלה. הסכמת מיד למרות שידעת שזה טריק כדי לנפנף אותך מהר. מבחינתך זה בסדר. עדיף פגישה קצרה. עדיף היה אם היתה מבטלת. אתה מתקלח שעה. בכל זאת לספסל אתה מגיע חצי שעה קודם עם כתם זיעה בבית השחי. היא מגיעה. מקסימה כמו שלא העזת לקוות. הכתם בבית השחי גדל. לוחצים יד במבוכה. מחליפים פרטים פורמלים, מסתבר שיש לה חיבה לחנונים. אתה לא יודע אם להיעלב או לשמוח, אבל איכשהו אתה נרגע קצת. אתם נפרדים - "אני אשמח לראות אותך שוב" - היא אומרת, "יש לה המון ניסיון" אתה חושב. בדירה שלך, בבית שלך, אתה מתחיל להירגע, הראש שלך עדיין כואב ואתה מתקלח שוב. המים החמים הטובים עוטפים אותך ותחושה מוזרה של הישג עוטפת אותך, אפשרות של עתיד מפיחה בך תחושות שלא היכרת קודם. אתה קופץ קצת באוויר - כנראה משמחה, מיד אתה מרגיש פתטי, מפסיק, והולך לשון עם ספר. למחרת אימת הטלפון נופלת עליך, הדייט השני והשיחה שלפניו. נלך לסרט אתה חושב - היא אמרה שהיא אוהבת את האחים כהן. ובסרט לא צריך לדבר -זה מצוין. בערב היא מסכימה מהר ואתה מנתק. פגישה שניה. מחזיקים ידיים בקולנוע. כן, ברור שהיא זאת שיזמה. בכל מקרה אתה מאושר, אחר כך היא רוצה לדבר על הסרט, אתה כמובן לא כל כך זוכר מה קרה שם ויוצא קצת אידיוט, היא מחייכת אליך בחיבה. הלב שלך לא עומד בזה. אתה רוצה לחבק אותה ולוחץ את ידה. היא קצת מופתעת אבל אתה כבר עוזב אותה. אתה מרגיש את מבטיה מאחור. חושב אם היא רואה את הקרחת המבצבצת. בדרך במכונית, אתה לא שוכח לכעוס על עצמך שלא נישקת אותה. "כנראה הייתי צריך לנשק אותה". פגישה שלישית. היא מזמינה אותך לביתה. נראה שאתה מוצא חן בעיניה. לא ברור למה, אבל האיש הביישן הזה מוצא חן בעיניה. אתה יודע שכבר צריך לעשות משהו, אבל אתה לא יודע מה ואיך ואפילו לא מסוגל לשאול מישהו לעזרה. כי הבושה, הבושה, הבושה. אתה מתחיל לומר לה והיא שואלת מה. "לא חשוב" אתה עונה. היא מתחילה לגלות סימנים של עצבנות וחוסר מנוחה, חושבת שאתה לא רוצה אותה, פתאום אתה נראה לה קר ואדיש. אתה חושב "אני משעמם אותה". אתה חושב להתקשר אליה להסביר, "זה באמת לא את, זה באמת אני". "אני באמת דפוק". לא. אתה מתבייש מידי, אני אתקשר מחר אתה אומר לעצמך. עוברים שבועיים ואתה כבר לא יכול לשקר את השקר הזה. פעם הבאה תהייה אמיץ אתה מבטיח לעצמך, פעם הבאה. "אולי, אם תהייה" אתה מפחית כדי לא להתחייב התחייבויות שלא תעמוד בהן. אולי בשנה הבאה, אולי כשתהיה אמיץ. אולי כשתהיה גבר. אולי אף פעם.

כנראה אף פעם.