063 - הפרדוקס של המאבק בחרדה חברתית: מלחמה בדרכי שלום

פרדוקס הוא דבר מה המנוגד לצורת המחשבה הטבעית. פרדוקס הוא בעיה שאינה נתנת לפתרון. פרדוקס בהגדרה סותר את ההגיון האינטואיטיבי. הפתרון הפרדוקסלי לחרדה חברתית אומר שעלינו להתנהג הפוך ממה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות. כשאנחנו מכריחים את עצמנו בכוח לעשות את מה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לעשות כדי להתגבר על החרדה חברתית אנחנו מחזקים אותה.

למעשה, אנחנו מצליחים להתגבר על החרדה דווקא כשאנחנו עושים ההפך ממה שאנחנו מצפים מעצמנו לעשות או להרגיש. הפיתרון לחרדה חברתית הוא פיתרון פרדוקסלי.

למה הכוונה?

בעבר חשבתי שאני צריך להיאבק בחרדה, לכבוש אותה, לנצח אותה. וזה מה שעשיתי. אבל מה שקרה זה שבכל פעם שנלחמתי בחרדה הובסתי. ניסיתי לדבר מול קהל, מול קבוצות קטנות, הכרחתי את עצמי לדבר עם מנהלים ודמויות סמכות, דחפתי את עצמי לעשות את כל הדברים שגרמו לי לחרדה. חשבתי שאני מתמודד עם הפחדים ושזו הדרך היחידה להתגבר עליהם.

אבל השיטה הזו לא עבדה, למרות שהכרחתי את עצמי להתמודד עם כל סיטואציה מעוררת חרדה - החרדה לא פחתה. הצפה לא הוכיחה את עצמה כשיטה יעילה להתמודדות עם חרדה. למה? משום שהשתמשתי ברגש שלילי (כעס) על מנת להתגבר על רגש שלילי אחר (חרדה)

אי אפשר להשתמש ברגש שלילי אחד על מנת לתקן רגש שלילי אחר.

בכל פעם שניסיתי להשתמש בכעס על מנת להתגבר על החרדה – החרדה התגברה והשתרשה עוד יותר. הדברים שעשיתי על מנת להתגבר על חרדה חברתית לכדו אותי בתוכה ביתר עוז. בכל פעם שניסיתי ונכשלתי חיזקתי את החרדה. זהו הפרדוקס של המאבק בחרדה.

להלן חמש התנהגויות לא יעילות בהן נהגתי להשתמש באופן קבוע על מנת להתגבר על חרדה חברתית. (שיטות אלו לא עובדות)

1. התעקשתי שאני לא אמור להרגיש חרד: מדוע אני צריך לפחד מלפגוש אנשים חדשים? מה הבעיה בללכת למסיבה? איזו סיבה יש לי להרגיש חוסר נוחות במסעדות ובמקומות ציבוריים אחרים? אין לי שום סיבה להרגיש מוזר ושונה. אני לא צריך להרגיש ככה.

2. התנגדתי לתחושות של פחד וחרדה על ידי שימוש בכעס: "אני אתגבר על הדבר הזה היום! אין לי כוח לחיות ככה יותר. נמאס לי, אני רוצה להרגיש חופשי מאושר ורגוע. אני שונא את התחושה הזאת של חולשה, פחד וחוסר אונים." לפעמים הייתי בועט בדלת בכעס, או זורק ספר על הרצפה.

3. ריחמתי על עצמי. "למה נדפקתי עם הדבר הזה? אני לא מכיר אף אחד אחר שסובל מזה. כולם חוגגים ורק אני בודד כמו כלב – בלי חברים. אף פעם לא תהיה/יהיה לי חבר/ה. אף אחד לא אוהב אותי.

4. השתמשתי בטיעון ה"הוגנות": זה לא "פייר" שיש לי את זה. לא עשיתי שום דבר רע. זה פשוט לא "פייר" שאני האדם היחיד בעולם שסובל מזה.

זהו אכן טיעון רציונלי, אבל שום דבר טוב אינו צומח מתוכו. למרות שהטענה כשלעצמה היא נכונה, היא אינה נושאת בחובה שום יתרון או פיתרון למצב.

אין טעם להתלונן ולומר: נדפקתי. בסדר. אתה צודק. נדפקת. עכשיו אתה מרגיש יותר טוב? בטווח הארוך, טענה זו מחזקת את הבעיה. הטענה הזאת אינה מקדמת אותך בשום צורה

5. השתמשתי בטיעון ה"זה לא מגיע לי". החרדה הזאת היא איומה. לא מגיע לי לסבול מכך. למה דווקא אני? לא עשיתי שום דבר רע. לא פגעתי באף אחד. אני לא אדם רע. מה עשיתי שקיבלתי את הדבר הזה?

טענה זו דומה לטענת ההוגנות. נכון, לא מגיע לך לסבול מחרדה חברתית, אבל שום תועלת לא תצמח לך מכך שתתלונן ותבכה את מר גורלך.

ראו, כל אלו הן תגובות אנושיות מאוד לסבל הנפשי הנגרם מחרדה חברתית. כשאתה סובל מבעיה כזאת זה רק טבעי שתנסה להיפטר ממנה בכל דרך אפשרית.

לרוע המזל תגובות שכאלו לא רק שלא עוזרות אלא גם מגבירות ומזינות את החרדה.

הניסיון להילחם בחרדה בכוח, באגרסיביות, או ברגשות שליליים רק מחזק את החרדה. משום כך אנחנו מכנים את הפיתרון לחרדה חברתית פיתרון פרדוקסלי. הדברים שבאופן טבעי היינו מצפים שיעזרו רק מחמירים את המצב.

לדוגמה: בכל פעם שניסיתי להילחם בחרדה וזרקתי את עצמי למצבים קשים מידי התוצאה היתה שהרגשתי מובס ומדוכא.

נכון, שרדתי ועברתי את המצבים האלו אבל רמות החרדה הגבוהות גרמו לי לתחושות של תבוסה וחוסר אונים. למעשה חיזקתי את החרדה ולמה שאעשה לעצמי משהו כזה?

ראיתי בעצמי אפס וכישלון משום שלא הצלחתי להתגבר על החרדה כפי שתכננתי. החרדה לא הניחה לי ומיררה את חיי. לא הבנתי שזה שדחפתי את עצמי בכוח להתקדם מהר מידי ורחוק מידי רק הגביר את החרדה ממנה סבלתי.

לא הייתי צריך להכריח את עצמי, משום שהכעס שחשתי שימש דלק לחרדה. המאבק החריף את החרדה וככל שנאבקתי יותר החרדה נכרכה סביב צווארי ביתר עוז.

על מנת להתגבר על חרדה חברתית עלינו להשתמש בשיטות נוגדות אינטואיציה. הפיתרון לחרדה הוא פרדוקסלי. ראו זאת כך:

That which resists… persist

ההתנגדות מקבעת את החרדה

חשבו על האמירה הזאת, משום שהיא מקפלת בתוכה את משמעותו של פרדוקס החרדה.

That which resists… persist

ההתנגדות מקבעת את החרדה

ככל שנתנגד ונילחם בחרדה היא תגבר, תתקבע ותשלוט בחיינו. הפיתרון לחרדה אינו להיאבק להילחם ולהתנגד לה, למעשה, זו הבעיה.

החרדה מאושרת כשאנחנו מנסים להתנגד לה. כשאתם מנסים להילחם בחרדה אתם מפסידים.

That which resists… persist

ההתנגדות מקבעת את החרדה

החרדה מאושרת בכל פעם שאתם חשים חסרי תקווה ומיואשים. כך היא לוכדת אתכם

החרדה מאושרת כשאתם מקללים את מר גורלכם. כך היא לוכדת אתכם

החרדה מאושרת בכל פעם שאתם מדוכאים ומאמינים שלעולם לא תצליחו להתגבר. כך היא לוכדת אתכם.

החרדה מאושרת בכל פעם שם אומרים לעצמכם שאינכם רואים אור בקצה המנהרה. כך היא לוכדת אתכם.

החרדה תיעלם רק כשתיגשו אליה בצורה חיובית ברוגע ובהיגיון.

כך תוכלו להתגבר על חרדה חברתית: התייחסו לאירועים מעוררי חרדה בצורה רגועה ושקטה ככל האפשר. לא בכוח. לא בהתנגדות. ולא בכעס.

אנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו, ברוגע, משחררים את השרירים ונושמים עמוק.

אנחנו מאיטים את זרם המחשבות וזוכרים לדבר לאט גם אם אנחנו נמצאים בסיטואציה חברתית.

כשאנחנו שומרים על גישה חיובית ונמנעים מלנסות להכניע את החרדה – פרדוקסלית אנחנו מתקדמים כנגדה.

תוך כדי כך אנחנו מבינים מה עוללה לנו החרדה בכל השנים. כעת, כשאנחנו חמושים בידע החדש הזה – אנחנו יודעים להגיב טוב יותר לסיטואציות מעוררות חרדה.

בעבר הגבנו לחרדה באופן לא רצוני על ידי עלייה בטונוס השרירים. זה לא עבד.

היום אנחנו אומרים לעצמנו: "אני אירגע ככל הניתן, אני ארפה את השרירים, אנ אנשום עמוק"

מכיוון שהפיתרון לחרדה חברתית הוא פרדוקסלי, עלינו לעשות ההפך ממה שעשינו בעבר. הקץ למאבק ולמלחמה. הקץ לרחמים העצמיים. מכיוון שהפיתרון לחרדה חברתית נוגד את האינטואיציה – נפתור את החרדה בצורה פרדוקסלית.

--

זהו בעיני אחד הטקסטים המסוכנים של ד"ר ריצ'רדס – משום שקל להשתמש בו על מנת לחזק את הנטייה להימנע, במובן מסוים ד"ר ריצ'רדס נותן לנו כאן רשיון להימנע ממה שגורם לנו חרדה – אינכם צריכים להיאבק בחרדה אומר ריצ'רדס. אבל הכוונה אינה להעדיף הימנעות. כוונתו האמתית של ד"ר ריצ'רדס לסמן עקרון חשוב:אל תגשו לחרדה בכעס – קבלו את הקושי ללא עצבים – הכעס רק מושך אתכם אחורה – הביקורת והייאוש אינם משרתים את המטרה. התייחסו לעצמכם בחמלה ואל תיכנעו לנטייה לבקר ולכעוס על עצמכם.