הגיבנת

Post date: Dec 26, 2015 7:54:55 AM

היה היה פעם איש עם גיבנת. הוא נולד איתה. מגיל קטן היה מסתכל במראה והדבר היחיד ששם לב אליו היה הגיבנת שלו. ההורים שלו לא לקחו אותו לרופא. הם אמרו לו שזה יעבור עם הזמן. הוא יגדל ואז אף אחד לא ישים לב לגיבנת. אז בינתיים הוא לבש מלא שכבות של בגדים כדי להסתיר את הגיבנת. רק עד שיגדל. ואז הוא גדל וגבה והיא עדיין נשארה. הוא האשים את ההורים שלו שהם השאירו אותו לגדול ככה עם הגיבנת ללא טיפול. יום אחד הוא פשוט לקח פטיש והחליט לדפוק על הגיבנת שלו עד שהיא תישבר. אז הוא דפק עם הפטיש ממש ממש חזק בגיבנת שלו וכל מה שיצא לו היה דם. הוא הבין שזה לא מספיק. הוא חייב לנקוט בצעדים דרסטים. אז הוא פשוט עמד על כיסא ממש ממש גבוה והפיל את עצמו על הגב. עכשיו היא בטוח תתרסק ואף אחד בחיים לא יראה אותה יותר, הוא חשב. ואז הוא אושפז בבית חולים למשך חצי שנה. הוא לא יכל ללכת, החוליות שלו נשברו. והגיבנת? היא עדיין נשארה, באותו מקום ואפילו יותר בולטת וכואבת. אחרי חצי שנה הוא השתחרר מבית החולים והתחיל ללכת, אבל רק עם מקל הליכה. הוא שם לב שגם למקל ההליכה שלו יש גיבנת. אז הוא החליף מקל הליכה.ואז הוא החליט שזהו - זה מה שהוא - גיבנת עם בנאדם. לא בנאדם עם גיבנת. והוא כל יום ישב על הספסל בגינה והסתכל על האנשים שעוברים. בעצם לא על האנשים, אלא רק על הגיבנת שיש להם או אין להם. והוא קינא בכל אחד שעבר והיה בלי גיבנת. מידי פעם עברו אנשים עם גיבנת. בדר"כ זו הייתה גיבנת קטנה משלו. הוא רצה להזמין אותם לספסל כי גם להם יש גיבנת אז הם מבינים אותו, אבל הם לא רצו. הם רצו להסתובב עם האנשים בלי הגיבנת. ואז יום אחד הוא פגש מישהו עם גיבנת כל כך גדולה שהוא אפילו לא ראה אם יש לו ראש. והאיש עם הגיבנת הגדולה הסתובב ושאל אותו: סליחה, יש לך מקום בספסל לאיש מוזר כמוני עם גיבנת כל כך גדולה? והוא ענה לו שלא. מה זה הגיבנת הזאת? לא רואים לך אפילו את הראש. לפעמים היו עוברים אנשים טובים בדרך, מספרים לו כמה הפארק הסמוך לגינה יפה ואיך העצים פורחים והציפורים מצייצות, והציעו לו לטייל שם. הוא תמיד ענה להם: אני מבחינתי? בשמחה! אבל הגיבנת שלי - מה איתה? איך היא תתמודד עם עולם שכזה? הציפורים ישר יעופו לכיוונה וינקרו אותה.אבל אני אשמח אם תצלם תמונות ותחזור אלי להראות.

הם הלכו והוא נשאר רק עם הצל של הגיבנת שלו שהשתקף על הרצפה. וגם עם הגיבנת שלו.

הם בחיים לא חזרו - האנשים. אז הוא נשאר לבדו שנים. בעצם לא לבדו, הוא והגיבנת שלו. הם תמיד אכלו ביחד, התרחצו ביחד, ישנו ביחד, ואפילו הזדקנו ביחד. אבל עם השנים קרה דבר מוזר. הוא הצטמק והתנמך אבל הגיבנת שלו דווקא גדלה ופרחה. גדלה כל כך עד שהגיבנת שלו הסתירה את הראש שלו, בדיוק כמו האיש המוזר ההוא מלפני הרבה שנים שרק רצה לשבת לידו בספסל.

כך הפך להיות האיש עם הגיבנת קצת פחות איש וקצת יותר גיבנת.

ואז הוא מת. ונקבר. ועל המצבה שלו היה כתוב: פה קבור האיש שבחייו לא העז להתבונן בעולם שמעבר לגיבנת שלו