042 - תאי עצב המופעלים יחדיו מקושרים אחד לשני

קיימים מאות מיליארדים של תאי עצב (נוירונים) במוח. תאי העצב מקושרים ביניהם ברשתות עצביות שניתן להשוותם לרשת של כבישים. כל נוירון מסוגל לייצר פעילות חשמלית. בין נוירונים מתקיים מרווח קטן שלתוכו משוחררים חומרים כימיים הקרויים נוירו טרנסמיטורים.

ייתכן שאתם מכירים את חלק מהנוירו-טרנסמיטורים האלו בשמם: דופאמין, סרוטונין, נוראפינפרין, גאבא, אנדורפין ואחרים.

נוירונים המופעלים בו זמנית, כלומר שפעילות חשמלית עוברת דרכם בו זמנית, מקושרים ביניהם דרך אותה רשת עצבית.

כשאירוע כמו שיחה עם דמות סמכותית גורם לכם לחוש חרדה, זה אומר שגם ברמה העצבית האירועים האלו מקושרים.

ככל שהאירוע חוזר על עצמו מספר פעמים רב יותר, הקשר העצבי מתחזק: בכל פעם שאתם מדברים עם דמות סמכותית אתם חשים חרדה.

נניח שאתם חשים חרדה מלהעביר מצגת בעבודה. במוח מתעוררת פעילות חשמלית כפולה המייצגת מחשבות אודות הפרזנטציה ורגשות כמו פחד, חרדה ודאגה. ככל שהדבר חוזר, הקישור העצבי בין המחשבה על פרזנטציה ופחד מתחזק.

כאשר אתם חשים חרדה המוח מסמן לכם: "זהירות, סכנה, להתרחק"

כלומר המצגת מקושרת כעת עם פחד. כל מחשבה על פרזנטציה מעלה בכם באופן אוטומטי תגובת חרדה.

נוירונים שמופעלים ביחד שוב ושוב מקושרים יחד.

למרבית המזל המוח הוא גמיש וניתן לשינוי.

למעשה יש לכם שליטה על התהליך הזה שמקשר בין מחשבה לפחד ואתם יכולים לשנות ולייצר מסלולים חשמליים חדשים במוח.

מה שאנחנו עושים בטיפול הוא למעשה להתערב ולהפריע בקישור ובהפעלה של של הנוירונים במוח.

מה הכוונה?

כשאנחנו מפריעים לקישור בין פחד למחשבה מסוימת לאורך מספיק זמן, מסלולים עצביים חדשים מתהווים במוח. כשאנחנו אומרים מפריעים, הכוונה היא להגיב בצורה שונה למצגות כך שהמחשבה על מצגת אינה מעלה יותר באופן אוטומטי רגשות של פחד וחרדה. כשזה קורה מספיק פעמים הקישור בין פעילות תאי העצב המייצגים מחשבה על פרזנטציה ופעילות תאי העצב המייצגים פחד מתבטל.

כשאנחנו מתחילים להגיב בצורה שונה לרעיון של מצגת, המוח למעשה מארגן מחדש את הדרך שבה רשתות נוירונים מחווטות.

כשאנחנו לומדים שיטת תגובה חדשה המסייעת לנו להרגיש פחות מתוחים וחרדים במצב מסוים, אנחנו למעשה משנים את הצורה שבה המוח מגיב ואת הקישוריות בין אזורים שונים במוח.

לאט לאט ובאופן הדרגתי אנחנו מפסיקים להגיב במתח ובחרדה לרעיון של הצגת פרזנטציה. הפירוק של האסוציאציה הזאת מתבטא מוחית בדרך שבה נוירונים מקושרים ומגיבים במוח.

לחרדה חברתית יש ביטוי בדרך שבה המוח פועל ומתפקד. אנחנו מסוגלים לשנות את הדרך שבה המוח פועל של ידי שימוש בשיטות קוגניטיביות וזה מה שאנחנו עושים עכשיו בסדרה הזאת.

בכל פעם שאנחנו עושים שימוש באחת מהטכניקות הקוגניטיביות שלמדנו פה, אנחנו למעשה פוגעים ומפרקים את הקישור בין מחשבה לחרדה ברמת תאי העצב.

לדוגמה כשאנחנו מאטים את קצב הדיבור אנחנו נרגעים ומפחיתים חרדה. אם אנחנו משתמשים בשיטה זו במצבים מעוררים חרדה כמו מסיבה או באירוע חברה אז אנחנו משנים את הדרך שבה המוח שלנו מחווט.

המטרה שלנו היא לשנות ולהפריע למנגנון החיווט הישן ומייצר החרדה בכל דרך שנוכל. כבר למדנו מספר שיטות לעשות זאת ונמשיך ללמוד עוד שיטות נוספות

--

המוח הוא איבר גמיש המסוגל לשנות את הדרך שבה הוא פועל. אנחנו מסוגלים ללמוד לחשוב ולהגיב אחרת ממש כמו שאנחנו מסוגלים ללמוד הרבה דברים אחרים.

ברמת תאי העצב, המחשבות ותחושת החרדה מופעלים על ידי תאים שונים ובאזורים שונים במוח. כאשר קבוצות התאים האלו מופעלות יחדיו נוצר ביניהן קשר שמתחזק בכל פעם שהן מופעלות יחד. מטרת התרפיה הקוגניטיבית היא לפרק את הקשר הזה ולייצר מסלולי הפעלה חדשים במוח. המוח מסוגל לכך והוא גמיש מספיק כדי לשנות את הדרך שבה הוא פועל.

עוד על הצורה שבא המוח לומד ומשתנה באמצעות לימוד בהרצאתו של ד"ר ג'ו דיספנזה (אנגלית)