שיחה עם חבר - נ.

נראה לי שהוא רוצה שאני אדבר ואספר לו מה מפריע לי ועל מה אני חושב ומה אני מרגיש. אבל לא ממש בא לי, הכל סגור בפנים. בטח הוא יחפור לי וייתן לי מלא עצות מה אני עושה לא נכון. בכל דבר יש לו דעה.

הוא גם לא יודע להקשיב ורק מדבר, אפילו לא אכפת לו שאני לא רוצה לשמוע. הוא ממש מציף.

אמרתי לו מלא פעמים שהוא חופר אבל הוא ממשיך. לידו החרדה שלי יותר מורגשת.

הוא מדבר יותר ממני ויותר בא לידי ביטוי. הוא יותר רגשי ואני חסום, לא יודע איך הקשר הזה נמשך כל כך הרבה זמן כשאנחנו כה שונים. שיתפתי אותו בהמון דברים ועדיין מרגיש צורך כל הזמן לשים לו גבולות.

הוא מכיל את ההתנהגויות שלי: שאני לא עונה לטלפונים, שאני לא עונה למסרונים, שאמרתי לו שהוא צריך לכתוב מסרון בצורה מאוד מסויימת כדי שאני אענה אחרת אני נלחץ ומתבלבל: ללא סימני קריאה, ללא סימני פיסוק מיותרים, כל מילה חשובה אחרת אני עלול לחשוב שהוא נגדי. בטח שיגעתי אותו עם כל ההתניות האלו:

- לא להתקשר בזמן העבודה

- לא להתקשר יותר מפעם אחת ברצף

- אם אני לא עונה אז ישר לסמס

- לא להרים עלי את הקול

- לא לשאול הרבה שאלות כי זה ירגיש כמו תחקיר

- לא לצחוק עלי ולא לבקר ולא להציף אותי במידע שאני לא ביקשתי.

- קבל אותי כמו שאני וזהו

אין לו עוד חבר מוזר כמוני. איך הוא סובל אותי?