מכתב פרידה

שלום,אנו מכירים כבר זמן רב

שנים שאנחנו חיים יחד-את ואני

למעשה, זו מערכת היחסים הכי ארוכה שהיתה לי.

לא זוכר מהיכן ומתי הכרנו - אולי בתיכון, בצבא, בגן?

את כל הזמן במחשבותיי

עוקבת אחריי לכל מקום:

כשאני עם חברים, בלימודים ואפילו בטיולים

מה אין לך חיים משל עצמך?

תמיד את שם-מתבוננת, בוחנת, מבקרת.

רציתי להגיד לך שאני רוצה להפרד

די, נמאס לי להקשיב לך ולהתחשב בדעותייך

רק נזק את עושה

גורמת לי להרגיש לבד

גורמת לי להתרחק מאנשים

לפחד מעימותים

את לא רוצה שאשתתף בשיעורים

שאנסה דברים חדשים

שאכיר עוד חברים

ואפתח עוד תחביבים

את מונעת ממני את זה

כי את רוצה אותי רק לעצמך

קנאית שכמותך.

רק לאחרונה למדתי את שמך - "חרדה חברתית"

או כמו שהחבר'ה קוראים לך - ח"ח

בצבא חשבתי שח"ח זה חיזוק חיובי אבל את..את..

בדיוק ההפך מזה-את חיזוק שלילי.

גיליתי שעוד רבים מכירים אותך מקרוב

מתברר שיש לך הרבה חברים ואת ממש "פופולרית"

אבל אני החלטתי - אני ואת - גמרנו.

זה לא את..זה אני.

אני רוצה לעוף קדימה,

לממש את הפוטנציאל שלי

ולהגשים את החלומות שלי

ואת לא תמנעי את זה ממני.

אני חזק ממך.

הזמן שלי בעולם מוגבל ואת גוזלת חלק רב ממנו

אז שיהיה לך בהצלחה ,

תשמרי על נתק

ותעזבי אותי בשקט

שלך,

נ'