פרשת ויגש- מברים ותובנות לחיינו

ב"ה                                           פרשת ויגש -מסרים ותובנות לחיינו

א.      כיצד להביט על תמונה? לא קרוב מדאי-כי אז נקודות וצבעים, שאין להם פשר.  הריחוק ממנה נותן הבנה לכל צבע ונקודת מכחול. כך בהבנת המתח החריף בין יוסף לאחיו בפרשות אלו. רק לבסוף הכל מתבהר. בתוככי הריגושים, השנאה וההתנשאות, המכירה, העבדות וההתבזות. מתבהר שהכל הוא שליחות אלוקית, של ה' את יוסף למצרים, למשוך אחריו את יעקב ומשפחתו, להחיותם ברעב, להופכם מחמולה – לאומה.

 ספר בראשית פרק מה (ה) וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם: (ז) וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה:(ח) וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים.

על זה בעצם אמר שלמה בחכמתו ספר קהלת פרק ז (ח) טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתו.

ב.      יעקב יורד למצרים. אך עושה עוד שתי פעולות בדרך.

האחת. הוא נעצר בבאר שבע, מדוע? הוא מקריב לה' קרבן ומייחל להתגלות שתבהיר לו האם נכון הדבר לרדת? האם יישמר זרעו מערבוב התבוללות וכלייה חלילה? ואכן מקבל עידוד והרגעה אלוקית כן , הירידה היא חלק מתוכנית אלוקי מופלאה, הגשמת ההתגלות של ה' לאברהם בברית בין הבתרים.

 ספר בראשית פרק מו (ג) וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם:(ד) אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה.

ג.       השניה- שליחת יהודה לפניו. ספר בראשית פרק מו (כח) וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה. למה? בפשט, להתארגן טכנית, מקום לגור  וכו. אך רש"י מביא מדרש

רש"י ומדרש אגדה: להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: כלומר הראשית של התארגנות ומעבר דירה הוא לחשוב לא על כיווני האויר  והרוחחה הפיזית אלא על הרווחה הרוחנית, החינוכית.

ד.      מה למדו בישיבה שהקים יהודה? אומר רבי שלמה מרדומסק, מגדולי החסידות , ששם למדו בעיקר את תכונת יהודה והיינו להיות ערבים זה לזה לרצות בטובת חברו וכו.

כך כתב בספרו  תפארת שלמה על התורה - פרשת ויגש

בטעם שליחות יהודה בזה להורות לפניו בית תלמוד. דהנה כבר נודע  כי כל ישראל ערבים זה בזה. ושורש ענין הערבות נלמד מיהודה במה שאמר כי עבדך ערב את הנער. זה הוא שורש העבדות האמיתי שיהיה כל אחד ואחד ערב בעד אחיו בתורתו ותפלתו ומעשים טובים שלו להמשיך עליו כל טוב ,,,שהעוסק בתורה ובמצות יהיה כדי להמשיך על ישראל זולתו שלום ולא לעצמו.

וזה הוא הענין ששלח יעקב את יהודה להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד. היינו שיהיה בחינת הבית תלמוד בתורה ומצוות על אופן בחינת הערבות של יהודה. וזהו שיעקב תיקן תפלת ערבית. היינו תפלת הערבות להתפלל בעד ישראל חבירו ולשעבד נפשו בערבות להמשיך לו כל טוב.

ה.     בגלות – לחוש ארעיות, ולחתור לשוב לארצנו. האחים אומרים לפרעה בבואם למצרים

ספר בראשית פרק מז (ד) וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ  כלומר זמנית כמו גרים.  ' אבל בפסוק האחרון בפרשה יש משהו מאוד מכאיב.  וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד:' אומר הכלי יקר על בראשית פרק מז פסוק כז  וישב ישראל בארץ גושן וגו'. כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר כי הקב"ה גזר עליהם 'כי גר יהיה זרעך', והמה בקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גירות, הפסוק מאשימם על ישיבה זו שבקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה, ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלשת ימי אפילה:'

 שבת שלום ומבורך , מיאיר הילר, אשמח להערות 684yah@gmail.com