הספר והסייף - חנוכה

"הספר והסייף ירדו כרוכים מן השמים" [דברים רבה, ד,ב]. כך אמרו לנו חכמים.

מה פשר היגד זה? הרבה פירושים נאמרו. אולי יש לפרש, שכוחו של הסייף מן הספר. יניקתה של הגבורה הפיזית הצבאית המלחמתית, גבורת הגוף ושריריו, תושית המלחמה ותחבולותיה, מה מקורם?

הרי גבורת השרירים בלבד אין להם ערך.

אם יש מורך לב, הרי כל השרירים כלא היו, ובהלה אוחזת את הענק הנפיל, והוא חסר תושיה ואובד עצות.

ואם רוח גבורה ואמונה נסוכים בו הרי גם חלש הכח והנמוך, כדוד מול גלית, ילבש עוז ובאומץ ונחישות יקום על אוייבו ויכהו מכת אובדן.

הספר, לא סתם ספר אלא הספר בהא הידיעה היינו ספר תורה, הוא מקור העוז של האוחז בסייף. וכדברי השיר "נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה". תכונתם של ישראל שהם עזין שבאומות. מנין העזות - העקשנות שמאפיינת אותם? מהספר, מקדושת התורה.

יודעים ישראל שהמצוות אינם סתם פולקלור אלא דברים השייכים לעצם החיים.

לכן בחנוכה, בעת שהיוונים שכבשו בסערה את המזרח התיכון, הצליחו למחוק מהעמים את תרבותם - זהותם, ולהעניק להם את התרבות ההלניסטית ה"נאורה", לעומתם, עם אחד קטן ועקשן אמר "לא, תודה. יש לי תרבות משלי ואני גאה בה ואותה לא אטוש ולא אמיר כבודי וחירותי בנזיד הנאות חולפות של אתלטיקה, מרוצי סוסים, תרבות אצטדיונים ועוד".

אשרינו שהספר הקדוש הזה מלווה אותנו. והספר התפרט והתרבה לרבבות ספרי דעת וחכמה של ארון הספרים היהודי, העשיר העתיק, שריחו לא נמר, ועסיסותו ואקטואליותו לא פגה.

הלואי ונמשיך את רוחם של החשמונאים ברוחנו, את אומץ ליבם בליבנו, את דבקותם במשימה במלחמותינו.

הלואי ונהיה גאים בדרכנו ונשמור על ארצנו ולא נפקירה לזרים, כמו שהצהיר שמעון המכבי "לא ארץ נכריה כבשנו ולא ברכוש זרים משלנו אלא שבנו אל נחלת אבותינו שנלקחה מאיתנו בזמן מן הזמנים".

נהיה גאים באור שלנו, באור מסורת ישראל ולא נשמור אותה רק ל-4 אמות של משפחתינו אלא נאיר החוצה אל הרחוב, אל הפרהסיה, אל השכנים. טעמו וראו כי טוב .

ויהי רצון שמתוך שנתאמץ באור הצנוע של החנוכה נזכה לאור המנורה במקדש, אמן.