הגדה של פסח- נקודות רעיוניות לליל הסדר /יאיר הילר

א. מבאר הרב כשר שההגדה לא נכתבה בדור אחד, אלא עיקרה באנשי כנסת הגדולה, היינו בראשית בית שני, אמנם אחר כך נוספו עוד חלקים בתקופת האמוראים, ואף פיוטים בתקופה מאוחרת יותר.

הנוסח הבסיסי מופיע בחלקים,  במדרש ספרי על פרשת כי תבוא במקרא בכורים, ובעוד מקומות

ב.1 כמה פעמים מוזכר משה בהגדה של פסח שכן הוא היה שליח ההשגחה לגאול את עמו?

 אפילו לא פעם אחת. אך באמת למה משה היה כבד פה?

 כי אם היה מוצלח בדבריו היינו אולי סבורים שכל הגדאולה מכחו מכח השתדלנות והרטוריקה שלו

 אך ללמד שהכל אלוקי לכן היה מצידו פגם

 וזו הסיבה שאין מוזכר שמו של משה בהגדה של פסח

ב. סימני הסדר:

קַדֵּשׁ. וּרְחַץ. כַּרְפַּס. יַחַץ. מַגִיד. רָחְצָה. מוֹצִיא. מַצָּה. מָרוֹר. כּוֹרֵךְ. שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ. צָפוּן. בָּרֵךְ. הַלֵּל. נִרְצָה:

ליל הסדר יש סדר לכל חלקיו. זו אמירה נחרצת שאין הניסים שארעו לאבותינו מקריים אלא הכל נעשה מתוך סדר אלוקי והכל מושגח ומכוון לגאול את ישראל ממצרים. גם לניסים יש סדר.

ג. ארבע כוסות

הילדים הם העיקר של לילה זה. הם דור ההמשך. הם ממשיכי השרשרת הבלתי נפסקת של מורשת ישראל. הם אלו שזלזל בהם פרעה. הנה הדו שיח בין משה לפרעה.

  ספר שמות פרק י

(ט) וַיֹּאמֶר משֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג יְדֹוָד לָנוּ: (י) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם … לֹא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת יְדֹוָד כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים.

הוא שזלזל בילדים וצווה להשליכם ליאור, והוא זה שרצחם למען ריפוי צרעתו.

 שמות פרק ב,כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה:

רש"י : נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם:

היין מסמל שמחה ומשרה שמחה אך יחד עם זאת האדמימות מזכירה את אותם ילדים שאינם איתנו בליל הסדר ואת אותם הדורות הרבים שנאבדו מאיתנו כל ההיסטוריה בגלל רשעת העמים.

ד. הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזוּמָן לְקַיֵּם הַמִצְוָה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם,

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵּי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין:

יש המסבירים שבפסח מצרים הזמינו המאמינים במשה ובבשורת הגאולה, את המיואשים והכופרים, כי ידעו שתתעורר בלבם האמונה כשיראו שהכל אמת ולא אשליה.

מה משמעות לחם עוני?

לחם של עניים. לחם שעונים עליו הרבה דברים.

המהר"ל: לחם שאין בו תוספות מלאכותיות ואינו תופח יותר ממה שהוא. אלא קמח ומים זה מה שהוא. זו חרות להיות אני עצמי ולא משהו אחר שאהיה יפה בעיני אחרים.

ה. כל הרעב מוזמן. היינו בעבדות כדי שנחוש את הצער של העני והמסכן , כך נוכל לפתח חיי תרבות רגישים לזה שמצוי בשוליים של החברה  . ישנן חברות היום כמו אמריקה שהן עשירות מאוד אך אין זה מנוע את המצב שיש בהם הכי הרבה הומלסים- חסרי בית.

העושר עלול להשמין את האדם ולהופכו לאנוכי, שמסתפק בזריקת כמה פרוטות לאביון ובכך להשקיט את מצפונו.    דווקא ביום זה שהוא יום ההולדת הלאומי שלנו שבו יצאנו מבטנה של אמא מצרים, " גוי מקרב גוי" דווקא ביום זה אנו מבררים לעצמנו מהם החיים התרבותיים והמידותיים שאנו צריכים לסגל לעצמנו תמיד, חסד וצדקה.

ו. כמיהה לגאולה, והבנה שאין מקומנו בגלות מקום של קביעות אלא מקום זמני אף אם הוא נעים זמנית. מקונו הקבוע – שם בא"י. התקווה הזו היא הצהרה שחשוב  שתיכנס באוזני הדור הצעיר להבין  המרכזיות ההכרחית של א"י לחיי עמנו הבריאים.

ז. מוזגין כוס שני וכאן הבן שואל:

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת. שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת ....

לעורר את השאלתיות. זהו האתגר החינוכי. לא רק לתת הרצאה, אלא לחוש את הילד לשמוע את לבטיו, ולהבין מתוך השאלה באיזו נקודה יש לו קושי. ולא רק את הבן הנחמד והחכם אלא את כולם גם את הרשע והתם.

ח. עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְדֹוָד אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים כֻּלָּנוּ זְקֵנִים כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרָיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

כל  יום אנו מזכירים את יציאת מצרים אך הלילה אנו מספרים ושואפים לחיות ממש את היציאה ולכן אפילו החכמים הגדולים שיודעים הכל יש להם עבודה נפשית ורגשית ושכלית כבדה בלילה זה.

ט. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית:   אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.... וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:

חכמים אלו מסובים בבני ברק [צומת מסובים] . מדוע? עירו של מי היא?

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לב/ב תנו רבנן צדק צדק תרדף, הלך אחר חכמים לישיבה, אחר רבי אליעזר ללוד, אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל, …אחר רבי עקיבא לבני ברק אחר רבי מתיא לרומי.

ודווקא הוא צעיר החבורה? ומדוע עניין זה כאן , הכיצד הוא עונה על שאלת הילדים? ועוד היכן התלמידים למה אין הם יד עם רבותיהם מסבים לשולחן? וכי אין הרבנים עצמם רואים מבעד לחלון שהפציע השחר? אלא הם באו לקבל ממנו כוחות. הוא זה שיודע בימי חושך קשים של סבל נורא מצד הרומאים לעם ישראל, הוא יודע להתעלות במבטו ובתוך החושך של שועל היוצא מבין קדשי הקדשים, הוא מצליח לראות הגשמת נבואה, וסימן של תקווה

תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד/ב

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכין ור"ע מצחק אמרו לו 'מפני מה אתה מצחק'? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן לכך אני …תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה .. בזכריה כתיב עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים… עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו

 ואחר שרבי עקיבא הרעיף עליהם כל הלילה חיזוקי אמונה בגאולה ובהשגחת ה' בתוך הצרות, ונתן תקווה לתקומה, הרי התלמידים חשו שהנה הגיע שחרית, הגיע אור ותקווה אף בלילה, אותו מבטאת קריאת שמע של שחרית.

ויש אומרים [ הרב מימון זצ"ל] שבלילה זה הם מתכננים את המרד ברומאים שפרץ בליל הסדר ומתאים חג החרות לפרוק עול זרים מעל ארצנו וכן מרד גטו ורשה פרץ במכוון בפסח.

י. בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה:

אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל:

…רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו

 הפרשה שעוסקת בבן הרשע היא זו

 ספר שמות פרק יב  (כה) וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְדֹוָד לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת:(כו) וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם:(כז) וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַידֹוָד אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ:

הרשע שואל בהגיענו לארץ. הוא מבין שבחו"ל היה צורך בתורה ובפרטיה לשמר את העם אך בארץ הרי כולנו ישראלים? הוא מדבר בלשון רבים כי זו תופעה חברתית גדולת מימדים. הוא שואל בארץ כי כאן אן צורך בהלכות הקטנוניות המעצבנות.  ואנו עונים לו בעבור זה" כלומר מה ששמר עלינו כבר 4 אלפי שנים הוא זה , השולחן עם הליכותיו. בתורה הכללים והעקרונות, יחד עם הפרטים והמצות הם תורת חיים אחת.

והעם קדו והשתחוו על בשורת הילדים גם אלו שאינם בדיוק בתלם כי הפוטנציאל שלהם הוא עמוק.

הקהה את שיניו אין הכוונה לשוברם אלא לעדן ולהסיר את החריפות בעצם המענה.

יא. מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ.

מבאר הרב קוק שהעבדות בראשית יצירתנו היא זו שהכשירה אותנו אחר כך להסב את תכונת ההכנעה משלילה לעבדות אמיתית לה'.

יב. וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ ...וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם:

חיזוק ההכרה בה' כמכוון את ההסטוריה כולה. 

 משלי פרק כא פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטנו

והרב קוק היה כותב מילה זו כך הסתריה

מכאן אנו משתמשים להבהיר את ההסטוריה היהודית  באמצעות פרשת מקרא בכורים שבפרשת כי תבוא.

יג. צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשֹוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ

לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל. שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

מדוע מרכז הכובד של הרעה והרשעות עובר מפרעה ללבן? מהו כבר עשה לנו? לא כלום. הוא לא נגע בשערת ראשו של יהודי אחד, אדרבה הוא מאוד דאג לנכדיו ומרוב אהבה לא רצו שילכו ממנו. ועוד הוא הרי הסבא שלנו , אב לרחל וללאה? ואילו פרעה רוצח שפל שחיסל חלק גדול מעמנו?

אלא לבן רצה מיקב שישאר ולא ילך,  שנישאר בגלות וניזנח את החלום, לשוב אל א"י וכן לשוב אל סבא יצחק. הוא "מבין" בחינוך, והוא יעניק חינוך "ראוי" לנכדיו. זהו הסוף הכי שחור  של התבוללות תרבותית, כך מחנך אותנו בעל ההגדה.

זהו לימוד חשוב ליהודיה יושב בגלות ומייחל לציון להבין שגלות מתוקה היא מסוכנת הרבה יותר מגלות קשה ואכזרית.

יד. וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר:

מדוע ירדנו לשם? מצרים לשון מיצרים . מיצר הוא מקום צר שלוחץ את הכוחות ודורך את הקפיצים וממלא אנרגיה דווקא מתוך הלחץ. כך נבנה עם דווקא מתוך כאשר יענו אותו כן ירבה ויפרוץ.

לכן הורדנו שמה על ידי ההשגחה האלוקית וכבר מראש בברית בין הבתרים התנבא אברהם על כך. כל זאת למען שדווקא במיצר נווצר כעם.

טו. וַיָגָר שָׁם, מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם אֶלָּא לָגוּר שָׁם. שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן:

יש כאן שיעור מובהק של ציונות ומה היחס לנכר.

טז. בִּמְתֵי מְעָט, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרוֹב:

גידול עצום זה הוא מעבר לכל הסרות, והוא נוצר כתוצאה מהלחץ של המצרי כתגובת נגד של יצר חיים טבעי לא שכלתני, בדומה לעץ שעובר טראומה של גיזום קשה והוא מוציא עלים וענפים רבים מהרגיל.

יז. וָאֶעֱבוֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי:..  וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ  וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם אֲדֹנָי ה' וַתִּהְיִי לִי: וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ וָאֲסֻכֵךְ בַּשָּׁמֶן:

ביציאת מצרים אנו משולים לתינוקת. כל משך המדבר אנו ניזונים מלחם ניסי כאילו מוגש על מגש ללא מאמץ וכן המים וכן הבגדים. ה' נלחם לנו ואנו מחרישים. רק בכניסה לארץ או כבר בבגרות כזו של עמידה עצמית  ומאמץ  בוגר לפעול בעצמנו.

יח. וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבוֹדָה קָשָׁה:

עשו אותנו רעים [ הרב קוק] העבדות של ישראל היא שהכשירה אותם לעבדות ולקבלת מרות, אמנם לא שלר בשר ודם אלא למורא שמים.

יט. וַיִּשְׁמַע יְדֹוָד אֶת קֹלֵנוּ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב:

האם הם התפללו? האם הם ידעו איך להתפלל? לא.

העמק דבר על שמות פרק ב פסוק כג

בא ללמדנו שלא היו מלומדים עדיין לתפלה בלשון צח ושפיכת שיח שיהא ראוי להתקבל מצד עצם התפלה, אלא היו אנשים פשוטים ומגושמים כבעלי עבודה קשה. וא"כ היה התפלה הל' רק בקול צעקה אוי ואבוי ה' אלהי אבותינו. ומ"מ נשמע תפלתם. ..שכל הצעקה לה' היה רק בשביל שהוא ה' אלהי אבותינו. ולא בנוסח תפלה לפי העניין. והיינו משום שהיו מן העבודה. ולא היו מלומדים בתפלה. או בא ללמדנו דמש"ה נשמע תפלה פשוטה זו משום מן העבודה. דצערא דגופא עדיף.

כ. וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ, זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְאֶת עֲמָלֵנוּ, אֵלּוּ הַבָּנִים. וְאֶת לַחֲצֵנוּ, זוֹ הַדְּחַק.

פרישות דרך ארץ זו מניעה של קיום יחסי אישות נוסף על השברון הנפשי והגופני של בני ישראל. כאן הופיעה גבורתם

מסכת סוטה דף יא/ב  בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, בשעה שהולכות לשאוב מים הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים, שנאמר אם תשכבון בין שפתים וגו'  ..שנאמר תחת התפוח עורריך.

 מדרש תנחומא פקודי פרק ט   כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לעשות את … אמרו הנשים מה יש לנו ליתן בנדבת המשכן? עמדו והביאו את המראות והלכו להן אצל משה. כשראה משה אותן המראות זעף בהן. אמר להם לישראל, טולו מקלות ושברו שוקיהן של אלו, המראות למה הן צריכין?   א"ל הקב"ה למשה משה, על אלו אתה מבזה?! המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים טול מהן ועשה מהן כיור נחשת וכנו לכהנים שממנו יהיו מתקדשין הכהנים, שנאמר ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו באותן המראות שהעמידו את כל הצבאות האלה.

כא. וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם, לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר, וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְדֹוָד:

אם כן מדוע היו צריכים את סימן הדם במשקוף ועל המזוזות? כדי שתהיה להם זכות של אומץ הנחישות של עשיית רצון ה'  מול הכפייה המצרית.

כב.      וּבְמוֹרָא גָּדוֹל, זוֹ גִּלּוּי שְׁכִינָה. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר, אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסּוֹת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים

יש כאן תהליך של לידה, מקרב גוי היינו מן הקרביים , הרחם. היינו שעם ישראל נשלף על ידי הרועה המיילד מן הרחם המצרית. התינוק בוכה וגם האם כאובה, אך הרועה יודע מה הוא עושה.

כב.1  מכות מצרים  לנו הישועה אך  יש  זמירה של הרשעה. כי כך העולם משתפר על ידי הסרת הרשעה.

 מדרש רבה שיר השירים פרשה ב פסקה כט

עת הזמיר הגיע הגיע זמנן של ישראל להגאל הגיע זמנה של ערלה שתזמר הגיע זמן של מצרים שיזמרו.

כג.  רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: ישפוך מן הכוס ג"פ:דְּצַ"ךְ עֲדַ"שׁ בְּאַחַ"ב:

הסימנים הם הבנת הסדר האלוקי של המכות. בתוך הארועים אדם לא מבין את יד ה' אמנם אחר כך הוא מבין שיש כאן משהו מתוכנן ומושלם שמכיל דרגות ושלבים. עשר זהו מספר שלמות המורכבת מפרטים.

כד. כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ:

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם, וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים דַּיֵּנוּ:

אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם דַּיֵּנוּ:

כל שלב נוסף בגאולה  הוא בעייתי גם למצרים אך גם לנו. הרי כבר רצינו מאוד להשתחרר ולצאת. חשבנו שזהו אחר מכת דם אנו יוצאים אך לא. מבחינתנו השהיה מיותרת וחפצנו כבר לצאת. אך עצת ה' העמוקה היא לגלגל כך את הדברים שיצא ויתגלה גודל ענק של חמש עשרה מעלות  זו מעל זו .פתאום אנו מבינים שיש כאן מהלך ענק של לידה שאי אפשר לעוצרה באמצע אלא להוליד את כל הוולד.

גאולה זה עניין ענק ומחשבת אנוש היא אפסית ליד עצת ה'.

זה מה שאומר הנצי"ב שאין לו למשה להציע לה' הצעות ורעיונות כי  הגאולה מעל מעל דעת אנוש.

ולכן ה' כועס על משה שמציע הצעות שונות לה' ומנסה להתחמק מן השליחות.

כה. אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה דַּיֵּנוּ:

מוזר, מה התועלת בעמידה מול ההר לשוא אם לא לקבל תורה להביט על הסלעים ?!

אלא מבאר הרמח"ל , שם קנינו את מדרגת הכוח לפעול על ידי המצוות בכל העולם

הרמח"ל-ספר דעת תבונות - קנד - קסה

ההפרש שבין המצווה ועושה למי שאינו מצווה ועושה, כי האדם המצווה יש כח בידו, מסור ממנו ית', שיתקן במעשיו התיקונים המצטרכים בבריאה, מה שאינו כן שאינו מצווה. וראיה לדבר, הכהונה, שהכהן העובד. מתקן כל העולם, וור שעבד - חילל, וחייב מיתה; ולא עוד, אלא שהכהן עצמו שעבד בלא בגדים הרי הוא כזר; כי הכל תלוי בכח העליון, הורמנא דמלכא, שביד המצווה לבדו. אמנם לא ינתן הכח הזה אלא למי שהוא מוכן מצד עצמו לקבלו, כי לא ינתן לא לבהמות וגם לא למלאכים, אלא לבני ישראל שכבר הוכנו לזה מתחילה:

ותראי כי זה מה שעשה האדון ב"ה לישראל בהר סיני, שהנה לא נתן להם שם התורה כולה במעמד ההוא, אבל היתה הכנה כוללת לכל עבודת המצוות, כי אז השלים להם תחילה כל העיטורים והמעלות הראויים לאדם העשוי לעבוד את יוצרו, שבתחילה נשפל מעלתו להיות עלול ליצר הרע, כמו שביארנו, ואז נמשל כבהמות נדמה. ובבואם אל הר סיני, נתן להם האדון ב"ה כל היקר המגיע להם להשתלם במציאותם, להיות להם כח להיות משרתים אותו. ואז קירבם אליו באהבה, שהוא ענין (הגדה של פסח), "קרבנו לפני הר סיני", וכך מה שאנו אומרים בכל יום, "וקרבתנו לשמך הגדול" וגו', והדביקם אליו באהבתו, ואז נתן להם תחילה הכח לשמור כל מצוותיו, ושמעשיהם בעבודתו יעשו הפרי הטוב המצטרך לתיקון הבריאה,

כו. רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן:

פֶּסַח. מַצָּה. וּמָרוֹר:

פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם עַל שׁוּם מָה. עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַידֹוָד אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִשְׁתַּחֲווּ:

פסח לכאורה על שום דבר צדדי מאוד על שפסח על בתינו. מדוע לא חג הגאולה או ההצלה?

שאל הרב בלייכר שלכאורה אנו שמחים על שה' לא הכה אותנו? משל לילד שילד אחר הכהו ובא אביו והושיעו והוא הודה לו שלא הרביץ לו. מה ההוא אמינא?

ומבואר ע"פ הרב שמצאנו פסיחה אצל אליהו "פוסחים על 2 הסעיפים" שם פירושו שנמצאים על שניהם. אף כאן ה' פסח על בתי ישראל היינו שהשרה קדושתו על בתי ישראל וחיו ואילו המצרים שלא זכו לכך מתו. לפי זה העיקר אינו  הדילוג אלא ההתיחסות והשראת השכינה על ישראל.

ומסביר שבדרך כלל ה' משרה שכינתו על עם וכאן הרי לא היו עם. אלא פרטים מפוזרים. עצם הפסיחה היא זו שהולידה אותנו והפכה אותנו לעם. לכן פרשת "קדש, כי קדשנו ה' ובכך הוליד בנו את ההופעה הלאומית.

כז. מַצָּה זוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מָה. עַל שׁוּם שֶׁלֹּא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם. שֶׁנֶּאֱמַר, וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹּת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשֹוּ לָהֶם:

אף שנערכו בני ישראל מבעוד מועד והכינו מצות אמנם גם אלו שלא הכינו ואולי לא האמינו , גם הם אבותינו

כח. מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים עַל שׁוּם מָה. עַל שׁוּם שֶׁמָּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ:

אי אפשר לשמוח ולהעריך מצב מסויים אלא על גבי הפכו. זוג מעריך בואו של תינוק על גבי זמן בו ייחלו לבואו, וכן בהבנת המסובכות של הלידה והאפשרויות הלא נעימות שעלולות לקרות.

אפשר לשמוח ביום העצמאות ביותר, על רקע השואה .

אפשר להבין את החרות על רקע השעבוד הכל יכול שהיינו בו

כט. בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם. שֶׁנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְדֹוָד לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר, וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אוֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֵינוּ:

יש ערך גדול של זכרון השואה. זו יציאת מצרים נוראה של דורנו של מכת חושך נוראה ערב היציאה.

ולא את אבותינו אלא אותנו שהיינו בפוטנציאל להוולד, אותנו שרצה שיופיעו נשמותינו, אותנו גאל.

ל. לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּחַ לְפָאֵר לְרוֹמֵם לְהַדֵּר לְבָרֵךְ לְעַלֵּה וּלְקַלֵּס לְמִי שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ אֵת כָּל הַנִּסִּים הָאֵלּוּ. הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה, וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה הַלְלוּיָהּ:

כל ליל הסדר הוא פרסומי ניסא, שהוא יסוד הכרת הטוב שבאה לידי ביטוי מיד עם התעוררות האדם בבוקר, ומיד עם לידת האומה .

לא. חד גדיא

פיוט חשוב. יש שבארו על הגלויות ש'גדיא' הוא עם ישראל ואבינו שבשמים קנאו בשני זוזים היינו שני לוחות הברית או שתי התורות שבכתב ובעלפה, והכל רוצים לבלעו . אך הוא 'גדיא' בגימטריא ח"י. עם ישראל חי .

 לב. פסח סוף ליל הסדר

 ראיתי מכתב של הרב מזוז שאחר גמר ליל הסדר נהגו לומר  שיר השירים  ואז  זהו עת רצון גדול ושערי שמים פתוחים ויש לבקש כל הבקשות שרוצים.   וכן כתב אחר ליל הסדר לומר ספר שופטים ו,יא  ואילך שזה היה העניין של גדעון שלימד סניגוריא  על כלל ישראל וזכה לגאולה ולנצחון  וכן יהיה עתה  בע"ה, אמן.

מילות מפתח:  הגדה של פסח ,  קדש ורחץ ,  הא לחמא עניא , נקודות ליל הסדר

אשמח לקבל תגובות על המאמר ,תודה יאיר הילר, בכתובת  684yah@gmail.com

מאמר זה מוגש באדיבות ספרי קודש – ספריית עם ישראל המקום שלכם לספרי יהדות במחירים זולים עם שירות אדיב ונוח לכל מקום בארץ ובעולם. www.kodeshbook.co.il 073-72-71-252  kodeshbook@gmail.com