פרשת משפטים

היחס אל רכוש הזולת בחיים האזרחיים והצבאיים

אחד התחומים המרתקים ביותר שבהם בא לידיד ביטוי אורה של תורה הוא הרגישות לזולת לגופו ולממונו. לא עוד "אדם לאדם - זאב" ביחס של קרירות המשדרת "מי בכלל מכיר אותך?" אלא אכפתיות וסיוע לאדם לשוב אל רכושו שאבד או נגנב. זו מצות השבת אבדה שלחיוב הטרחה ברכוש שאינו שלי ולא יהיה שלי אלא ישוב אל בעליו.

הבה נלמד סיפור אגדה על אחד מחכמי ישראל שהשיב אבדה לגויה אחת אף שלא היה חייב בכך וגרם לקידוש השם גדול.

הסיפור הובא בתלמוד ירושלמי

תלמוד ירושלמי מסכת בבא מציעא דף ח/א

ר' שמואל בר סוסרטיי סלק לרומי [ ירד לרומא לסדר ענייניו]

אובדת מלכתא דילנית דידה ואשכחיה. [אבדה המלכה תכשיט שלה והוא מצא אותו]

אפקת כרוז במדינתא [הוציאה כרוז לתושבים] 'מאן דמחזר לה בגו שלשים יומין יסב אכן ואכן'. [מי שיחזיר את האבדה תוך 30 יום יקבל שכר כך וכך]

'בתר שלשים יומין איתרים רישיה'. [מי שיחזיר אחר 30 יום יהרג]

לא חזריה גו שלשים יומין. [הוא לא השיב בתוך ה-30 יום שנקצבו]

בתר שלשים יומין חזריה [אך החזיר אחר ה-30 יום]

אמרה ליה 'לא היית במדינתא?' [שאלה אותו וכי לא היית במדינה?]

אמר לה 'אין'. [כן הייתי]

אמרה ליה 'ולא שמעת קלא דכרוזא'? [וכי לא שמעת את הכרוז שלי?]

אמר לה 'אין'. [שמעתי]

אמרה ליה 'ומה מר'? [ומה אמר הכרוז]

אמר לה 'מאן דמחזר לה גו שלשים יומין יסב אכן ואכן, בתר שלשי' יומין יתרים רישיה'.

אמרה ליה 'ולמה לא חזרתוניה גו שלשים יומין'? [אם כן למה לא השבת את אבדתי בתוך הזמן]

אמר לה 'דלא תימרון בגין דחלתיך עבדית,[ שלא יאמרו בגלל פחדי ממך החזרתי]

אלא בגין דחלתיה דרחמנא.'[ אלא החזרתי בגלל מוראי מה']

אמרה לי' 'בריך אלהון דיהודאי'.[ התפעלה ואמרה ברוך אלוהי היהודים]

רבי שמואל בן סוסרטיי מוזכר כמה פעמים בתלמוד הבבלי ובירושלמי. הוא היה חכם ארץ ישראלי מן הדור השלישי. ירד לרומי בגלל כל מיני סיבות. אמנם 'המכין מצעדי גבר' הכין לו עוד סיבה שהוא כלל לא חשב עליה - לעשות קידוש השם.

אבדה למלכה אבידה. היא מכריזה בחוצות העיר. מה משמעות ההכרזה ומדוע היא כל כך תקיפה? היא יודעת עם מי 'יש לה עסק', עם הציבור הרומאי, שלא יחזירו כל כך בקלות, ולכן היא משתמשת במקל ובגזר. אינה מדברת אל הלב, כי אולי זה לא ישפיע עליהם, כי הם לא מזדהים איתה. יש ניכור בין האזרחים לשליט הדיקטאטור. בכדי לשכנע אותם היא מדברת אל תאוות הבצע שלהם ואל גורם הפחד מן העונש.

אין זה חינוך אלא אילוף!

יש כאן מורא שהרי היא מאיימת במוות על חטא קטן. שכן מוצא האבידה, אינו גנב אלא מצא לפי תומו, ועל זה מוות?! ניכר בסיפור שהיא מאוד קשוחה, ולכן בסיפור יש בסופו ניגוד, שאותה מלכה קשה, דברי האמת של רבי שמואל, ריככו אותה ובמקום עונש מוות, היא מכירה בה' ומוחלת לו ומשבחת את ה'.

30 יום, חודש, הוא פרק זמן של התיישנות וחילוף מצב. כמו הירח שיש כאן תקופה מסויימת שמתחלפת.

רבי שמואל מוצא והוא מבין שאין זה מקרה. האדם לא במקרה זוכה ברכוש ולא במקרה מאבד. יש השגחה פרטית ובודאי כך הוא חש בעת שמצא מציאה כל כך יקרה שאין זה מקרה אלא ניסיון מאיתו יתברך. מעיקר הדין הוא יכול להעלים ולקחתה לעצמו על פי ההלכה שכן כתב הרמב"ם:

רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק יא

אבידת הגוי מותרת שנ' (דברים כ"ב ג') אבידת אחיך והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח ובמקום שיש חלול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים ככלי ישראל מפני דרכי שלום:

אין חובה עקרונית להחזיר כי החפץ עובר עילוי בבואו אל בעלות של יהודי. למדו זאת מקניין מערת המכפלה

שם נאמר:

ספר בראשית פרק כ"ג

(יז) וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה ... לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה

מבאר רש"י 'ויקם שדה עפרון - תקומה הייתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך'

אמנם רבי שמואל מבין שהוא צריך לפעול אחרת, וכן להחזיר כדי לקדש את השם. האם הוא ישמע בקול הצו המלכותי? הוא חש שהמניע שלו להחזיר עתה, בגלל הצו הוא מניע נמוך. הוא תמיד חינך עצמו לא לעשות מפני שכר או עונש אלא כי ה' צווה. כך אמר אנטיגנוס שלא לעבוד את ה' על מנת לקבל פרס והוא רואה בכך פחיתות עבורו. תמיד כל מצווה צריכה להתבצע בגובה הכי גבוה שלה. וכאן דברי המלכה עלולים לגרום לו לעשות את המצווה בגלל מניע של פחד...

גם במצוות בין אדם לחברו יש חלק של בין אדם למקום. אל לנו לעשות רק כי כך אומר לנו הרגש אלא כי ה' הוא מלכנו והוא המצווה אותנו על כך. וכאן הוא מסתכן. להלכה איני יודע אם חובה היה עליו להסתכן [איני מבין עניין זה ואשמח אם למישהו יהיה תירוץ על כך] כי אם היה מישהו מגלה שהחפץ אצלו, ואינו משיבו למלכה, היה ממש נענש.

וגם אם יבוא אל המלכה אחר הזמן, מי יודע איזה עונש היא תטיל עליו, אולי לא תרצה לשנות ממה שאמרה? כמו הכלל שמלכות לא חוזרת בה ממה שהיא מפרסמת? [כאחשוורוש שלא הסכים לבטל את האגרות הראשונות 'כי כתב אשר נכתב ואשר נחת בטבעת המלך אין להשיב']

במאמר מוסגר נעיר שאולי סבר ששלוחי מצווה אינן ניזוקין כי כל מטרתו לקדש את השם?

נמשיך את הסיפור. מיד אחר 30 יום מסר לה את האבדה. מה קורה אחר עבור הזמן? מה קורה אצלה בנפשה ובמוחה?

היא כל החודש מוטרדת אך עתה בחלוף החודש היא ממש מתייאשת כי עתה מי ייתן לה?! היא מבינה עתה, שבעצם ההפחדה שלה, לא הועילה, ואולי הזיקה, כי אם מי שהוא מצא עתה, הוא לא יחזיר, כי יפחד, ואילו אילו לא הייתה אומרת ומאיימת היה עדיף.

ודווקא עתה ההחזרה אליה מהווה לה שמחה הרבה יותר גדולה

זו שמחה שאחר היאוש. במקרה כזה גם ליהודי אין חובה להשיב. והיא שואלת אותו כמה שאלות. למה כל השאלות? אולי כדי לוודא שדין המוות שהיא תחרוץ לו נכון. ויתכן כי היא שמחה ורוצה למצוא לו פתח של התרה כדי ל'רדת מן העץ' של האיום הקשה, כמו החכם שמתיר את הנדר. אבל הוא מפרק ומבטל כל פרצה שהיא מוצאת לו. הוא היה בעיר, והוא שמע במדויק, ואפילו הוא חוזר על הכרוז במדוייק. הוא ידע את העונש ולמרות הכל לא החזיר.

אולי עתה היא כועסת וכל הרגשות שלה מעורבבים. מצד אחד היא מודה לאו על ההחזרה אך מאידך הרי היא לא סתם איימה. אך התימהון שלה עצום, אז למה? למה לא השבת את האבדה בזמן והיית מקבל שכר הגון? ואם כבר עבר הזמן איך אתה מעז להביא את האבידה עכשיו? למה אתה לא לוקח אותה לעצמך אחרי שאתה יכול רק להפסיד מלהחזיר את האבידה?

בעצם כל הרגש הגדול וכל הלחץ מופנה לכאן, זו נקודת השיא בסיפור וכל חפצה לדעת מה תהיה תשובתו ומה המניע המוזר להתנהגותו. והוא מעלה אותה לרמה אחרת לגמרי, של הכרה בה', והבנה שכל הפחד האנושי שהיא הפעילה לא מדבר אליו כלל, הוא נמצא במקום אחר לגמרי. הוא משדר לה שמצווה היא דבר רוחני הרבה יותר מרווח גשמי כל שהוא. אם היא מבינה בטעות שהיא המלכה והיא הקיסרית והיא מעל הכל, הרי הוא חינך אותה להבין את הענווה ואת מקומה הנכון. והיא אכן קלטה זאת והאמינה בה' 'ברוך אלוקי היהודים'.

היא הבינה שתוכחה ומצוה מאת ה', פועלים וחודרים עמוק אל הלב, יותר מכל מיני אזהרות אנושיות ואיומים.

ואם אמר החכם:

ברכות דף כח/ב

'אמרו לו [תלמידיו לרבי יוחנן בן זכאי] רבינו ברכנו? אמר להם 'יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם' אמרו לו תלמידיו 'עד כאן'? אמר להם 'ולואי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם'

ודאי מסר זה לאנשים רגילים, אמנם רבי שמואל הוא חסיד עליון, ואצלו מורא שמים הוא הרבה יותר מרומם ממורא בשר ודם, ומורא ה' גובר עליו.

יהי רצון שיקויים בנו הכתוב בסידור "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבו" אמן .