'בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי' – על מוסר עבודה

הקדמה.

 ספר בראשית  הנפלא, מלא סיפורים חשובים על האבות והתנהגותם.  בספר זה ישנם רק 3 מצוות , ומדוע? כי

הוא בבחינת דרך ארץ שקדמה לתורה.

לעתים אדם צדיק  במצוות בין אדם למקום,  ויש לו חולשה בין אדם לחברו. אך שני לוחות שקבלנו היו זהים ושוים בגודלם,  ללמדנו שהיחס בין מצות בין אדם לחברו או בין  אדם למקום צריך להיות שווה.

האבות הם לנו לסמל ולחיקוי.

 בלעם הרשע מקנא בהם  ואומר

ספר במדבר פרק כג תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ

שפתי כהן  שנתאוה שימות מיתת האבות

ספר בראשית הוא ספר הישר ספרם של האבות- מדוע נקראו ישרים?

1א. תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף כה/א

'וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר' מאי 'ספר הישר'?

 אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים

האבות הם בעלי ספר הישר ומלמדים אותנו את הדרך ארץ הקודמת לתורה

הישרות הזו באה ללידי ביטוי בהליכות נכונות ומנומסות עם כל אדם באשר הוא

 כך אומר לנו העמק דבר בהקדמתו לבראשית

הנצי"ב כותב בפתיחתו לספר בראשית

"זה הספר הנקרא ספר בראשית נקרא לפי הנביאים ספר הישר ... ומפרש ר' יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנאמר "תמות נפשי מות ישרים"

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים בייחוד ולא צדיקים או חסידים וכד'.?

 וגם למה מכונה זה הספר בייחוד ישרים...?

 והעניין ...בחורבן בית שני שהיה דור עקש ופתלתל ופרשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורוס. ובא על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית. ועל זה היה צדוק הדין שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג דהוא לשם שמים דזה גורם חורבן הבריאה והריסות יישוב הארץ. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר עוד היו ישרים היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה כמו שאנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום ". 

כשמגיע האדם  אחר פטירתו לשמים, מה ישאלו אותו?

 תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא/א

אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים? לתורה עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה?

נשאת באמונה  היינו אמינות ויושר עם הבריות.

מדוע יעקב מתעכב זמן ממושך טרם שמקים את משפחתו?

הוא בונה תחילה את אישיותו, הן בקומה רוחנית תורנית- בישיבת שם ועבר, ובמידות הנשגבות. ורק אחר כך  ממשיך לחרן וגם שם, גם בהיותו בתוככי גסות העולם הזה ושקריו. הוא חי עם לבן אבל ממשיך להיות קדוש הליכותיו.

 הוא חי את החיים בגשמיים במלוא מובנם ובמלוא הבעיתיות שלהם כי לבן מרמה אותו  ועם כל זה הוא שומר על ישרותו ובונה את אישיותו במידת האמת ואז אחר כל ההכנות הללו נבנה ונולד עם ישראל.

ועל כך הוא ישמח ויתפאר

ספר בראשית פרק לב

(ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתה

רש"י על בראשית פרק לב פסוק ה

גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים:

בעצם יש  תמיהה על יעקב שהכל אצלו מתעכב מאוד  ומוליד את ילדיו ממש בגיל מבוגר

 ומדוע?

 בעצם הילדים הם סך הכל של האדם הם  בדמותו כצלמו

 ולכן סבב כך הבורא שהילדים יוולדו לו אחר שהוא בונה את כל אישיותו בכל הגוונים שלה

החלק הראשון הוא בנין התורה. הוא יושב אהלים

 גם אחר כך כשיוצא אל לבן הוא ושב יושב 14 שנה כי חיי המעשה יש בהם כל כך הרבה בלגן ולכן הוא נערך כראוי

בעצם  מעשה אבות סימן לבנים ויש כאן אמירה חשובה שעם ישראל אינו עם  מופשט ומרחף אלא תורת ישראל היא מתאימה אל החיים  והחיים מתאים להם להכיל אותה

  האבות היו ישרים וזה גם האופי הפנימי שלנו, בניהם.

על יעקב נאמר

ספר בראשית פרק לב

(כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל

ישראל היינו ישר- אל

וכן אנו נקראים ישורון- שגם בה מצויה במילה ישר.

ספר דברים פרק לג

(ה) וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

ראינו לעיל בדברי הנצי"ב שישרות כוללת יחס של אהבה וחיבה לכל אדם. רואים  זאת אצל יעקב כבר בבואו לחרן

יעקב פונה אל הרועים 'אחי מאין  אתם'

העמק דבר על בראשית פרק כט פסוק ד

 אחי. למד לשונו לדבר לשון אהבה וריעות ע"כ קרא לרועים שלא הכירם מעולם אחי:

 הישרות שבו דורשת חיים ישרים. הוא מוכיח אותם כי הוא אוהב אותם

כואב לו על הבטלה ועל אי הכשרות של התפקוד שלהם . הוא מקיים בהם מצות תוכחה שמתחילה בבירור.

 ספר בראשית פרק כט (ז) וַיֹּאמֶר הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ:

רש"י על בראשית פרק כט פסוק ז

לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד אמר להם הן עוד היום גדול כלומר אם שכירי יום אתם לא שלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם אעפ"כ לא עת האסף המקנה וגו'

 אחד הערכים החשובים מאוד שמלמד יעקב הוא מוסר העבודה שלו

1. ספר בראשית פרק כט

(יח) וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה:

(יט) וַיֹּאמֶר לָבָן טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי:

(כ) וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ:

אחר כך מהתל בו לבן ומחליף נשותיו והוא עובד עוד 7 שנים

 מה היינו מצפים מיעקב אחר התרמית? ובפרט אחר שקיבל את רחל אחר 7 ימים?

שיעבוד בלי חשק ולא יתאמץ כלל, להשיב ללבן כגמולו. אך יעקב מחדש לנו רמה אחרת של מוסר.

להיות ישר גם אחר זמן רב וותק בעבודה

2. ב"ר ע,כ      א"ר יהודה בר סימון בנוהג שבעולם פועל עושה מלאכה עם בעל הבית שתים ושלש שעות באמונה ובסוף הוא מתעצל במלאכתו, ברם הכא מה הראשונות שלימות אף האחרונות שלימות מה הראשונות באמונה אף האחרונות באמונה,

אחר כך הוא עובד עוד 6  שנים כדי לצבור  הון ורכוש

ורק אחר שהוא שומע את בני לבן מתלחשים הוא פונה לנשותיו ורוצה לברוח

 ספר בראשית פרק לא

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ:(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי:(ו) וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן:(ז) וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי:

מה עוד שהוא קבל את   רחל אחר 7 ימים בלבד כלומר עתה הוא עובד 7 שנים על מה שכבר קבל?לא כמו 7 השנים הראשונות

מה היינו מצפים? לרישול גמור מתוך אי רצון

 כמו כן אין הוא כלל צעיר

 אך אומר המדרש

כלומר יש כאן הקפדה גם בין אדם לחברו וגם בין אדם למקום

 הוא רמאי אך אני לא

 ואף שאומר יעקב 'אחיו אני ברמאות' אין הכוונה לרמאות אלא לסגור את העיסקה מכל הפינות

 וכך המדרש

מדרש רבה בראשית פרשה ע פסקה יז

(יז) 'ויאהב יעקב את רחל' בגין דאנא ידע דאנשי מקומך רמאין, לפיכך אני מברר עסקי עמך

 'ויאמר אעבדך ברחל בתך', 'ברחל' ולא בלאה, 'בתך' שלא תביא אחרת מן השוק ושמה רחל,

 'קטנה' שלא תחליף שמותן זו בזו, אפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשים, אין את מועיל ממנו כלום.

לבן רודף אחריו ומשיגו ואז מטיח יעקב בלבן דברים קשים

4. ספר בראשית פרק לא

(לו) וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי:(לז) כִּי מִשַּׁשְׁתָּ אֶת כָּל כֵּלַי מַה מָּצָאתָ מִכֹּל כְּלֵי בֵיתֶךָ שִׂים כֹּה נֶגֶד אַחַי וְאַחֶיךָ וְיוֹכִיחוּ בֵּין שְׁנֵינוּ:(לח) זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי:(לט) טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה:(מ) הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי:(מא) זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים:

כואב  לו שאחר כל כך הרבה שנים יש לו חשד עליו

5. רש"י  לא שכלו - לא הפילו עיבורם

אנכי אחטנה - אנכי אחסרנה אם חסרה חסרה לי שמידי תבקשנה:

גנבתי יום וגנבתי לילה - גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי:

ועוד שסבל עלבונות מהרועים האחרים, כי היו אומרים 'לא יתכן שצאנו שלם כנראה שהוא נשאר ער בלילה לגנוב מאחרים ולהשלים המספר' ולמרות זאת  נשאר נאמן.

מדרש רבה בראשית פרשה עד פסקה יא קריין לי גנבא ביממא וגנבא בליליא

 אין הכוונה שכל  יום הוא נשאר כל היממה שם שכן זה לא הגיוני וכן מצינו שחזר יעקב מן העבודה לעת ערב, בראשית פרק ל (טז) וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ

אלא הוא היה אחראי על כל הרועים

הוא חינך אותם שלא להריץ את הצאן כי הם  עלולות להפיל או למות

 זו הכוונה שלא שיכלו לא בדרך נס, אלא נזהר בהם

 שכן מצינו בפרשת וישלח

 ספר בראשית פרק לג (יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן

רש"י על בראשית פרק לג פסוק יג ודפקום יום אחד -  ליגעם בדרך במרוצה ומתו כל הצאן:

למה באמת עשה כן וכי לא היה יעקב פרייאר? למה לא היה צריך לנקום?

רב הונא וכדי היין שהחמיצו

 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה/ב

רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא

על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן

ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן

ואמרו ליה 'לעיין מר במיליה'

אמר להו 'ומי חשידנא בעינייכו?'

אמרו ליה 'מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא?'

אמר להו 'אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא'

אמרו ליה 'הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה'

אמר להו 'מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה'

אמרו ליה 'היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים'

אמר להו 'קבילנא עלי דיהיבנא ליה'

איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא

ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא:

 אי היושר שלו לא צריך להשפיע על היושר שלך

כנראה הטעם הוא משום שנאמנות כלפי המעביד היא נאמנות כלפי ה'

 וזהו ערך מוחלט שאני עושה את חלקי גם אם אחרים לא בסדר

ודאי רב הונא ערך כל  יום חשבון נפש אך לא עלה על הבעיה הזו כי סבר שהכל בסדר

 אך הרי כתוב עם נבר תתבר ועם עקש תתפל?

 ספר תהילים פרק יח (כה) וַיָּשֶׁב יְדֹוָד לִי כְצִדְקִי כְּבֹר יָדַי לְנֶגֶד עֵינָיו:(כו) עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם:(כז) עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל

שמא יש לומר שהוא מפנה את הדבר אל ה'

 אתה כבר תסגור חשבון עם המרמים אותי ולא אני

 אכן הוא מנסה להגן על עצמו מן הרמאות אך לא נוקט ברמאות

יעקב אמנם מנצל את העדרותו של לבן לברוח אמנם אין כאן גניבה של איזה שהוא חפץ

הלכות מוסר עבודה

6. רמב"ם יד החזקה - הלכות שכירות פרק יג

(ז) כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני, ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן, ומוציא כל היום במרמה, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון, שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כוחו שהרי יעקב הצדיק אמר 'כי בכל כחי עבדתי את אביכן' לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר 'ויפרץ האיש מאד מאד'.

אל יחשוב העובד מה רע אם אני אנצל קצת את בעל הבית, הרי הוא כל כך מבוסס ואני?

 אומר הרמב"ם שדווקא על ידי שמירת המוסר ירבה עושרו שלו מש"אכ אם חלילה ישלח יד אפילו בעקיפין ברכוש בעל הבית זהו גזל

הרב קוק ישראל ותחיתו  כו מסביר שצריך  להיות אמון וקשר בין עובד ומעביד  וכמו שאומר בהמשך הרב עוזיאל

7. קיצור שולחן ערוך סימן קפה סעיף ו

אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום, שכבר נחלש מהלילה. וכן אינו רשאי לעשות מלאכה בבהמתו בלילה ולהשכירה ביום ואין הפועל רשאי להרעיב ולסגף עצמו, שהרי מחליש כחו ולא יוכל לעשות מלאכת בעל הבית כראוי. וכן הוא דין המלמד.

[ הגישה של אנשים לעבוד כמה משמרות היא בעייתית כי אחר שיש לך התחייבות כלפי מקום אחד אי אפשר להתחיל במקום נוסף אלא אם כן לא ייפגע כלל המקום הראשון

אל תהיה צדיק על חשבון אחרים

 שו"ת הרשב"א חלק ז סימן נו

גרסינן עוד בירושלמי ר' יוחנן אזל לחד אתר חזא דהוה ספרא אטימאה. פי' ראה מלמד תינוקות שהיה חלש בחולה, ותבע על מה דין אמרי ליה דהוא ציים כלומר מתענה, אמר ליה 'אסיר לך השתא במלאכת בשר ודם אסור, במלאכת שמים לא כל שכן':

לכן אם אדם רוצה לעבוד בעוד עבודה עליו לבדוק היטב אם אין זה על חשבון העבודה הראשונה

 כמו כן אם זה לא על חשבון הבית אולי כדאי שיהיה פחות כסף ויותר שלוה

יגיד אדם אני לא רוצה לדבר אלא בא מישהו מדבר עמי

יש כאן לימוד חשוב להורים של הילדים שלא להטריד את המלמד בשעת העבודה

ספר חסידים - סימן קכד

אל יעמוד אדם לדבר עם מלמדי תינוקת פן יבטלם בדבריו, צא ולמד מחוני המעגל ואבא חלקיה בן בתו, שלא רצו להשיב במלאכה אפילו שלום, כדאיתא בתענית כשנתנו לו שלום זוגא דרבנן לא השיב שלום. כ"ש במלאכת שמים ארור עושה מלאכת ה' ברמי':

כדי לקיים בכל כוחי עבדתי יש לאכול ולישון טוב

וכן פועל שקבל פירות מבעל הבית

יאכל היטב כדי שהעבודה תהיה טובה

משנה מסכת דמאי פרק ז

(ג) פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת..רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶל בַּעַל הַבָּיִת.

הכוונה שהוא מעשר מספק ואם כן אוכל גרוגרת אחת פחות

יש עלינו חובה לשמור  הגינות  כלפי המעביד  בכמה תחומים

·        מזון- לא לאכול בחנות כל מיני דברים כי אני עובד

·        שימוש בטלפונים שלא ברשות

·        בזבוז זמן שלא לצורך עבודה

·        דייקנות בזמן ההגעה והיציאה

יש כל מיני נורמות פסולות שחדרו אל העבודה

 וכל מי שמנסה לתקן הוא סתם טפש

העבודה המסורה לא תלויה כלל אם מי רואה או לא

 לא צריך טלויזיה במעגל סגור ולא הקלטת שיחות

 זה מסור אל הלב

 יוסף שהיה ממשיך דרכו של אביו כך מסופר על יושרו

 ספר בראשית פרק לט

(ב) וַיְהִי יְדֹוָד אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי:(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְדֹוָד אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְדֹוָד מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ: (ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:

רחל בת כלבא שבוע ראתה ברבי עקיבא שהוא מעולה. במה?  במידות היינו שראתה אותו מקפיד על מוסר עבודה

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סב/ב:

ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה

מה ראתה רחל בר' עקיבא והאם היה קל לראות זאת? הגמ' אומרת שרחל ראתה שהוא מעולה וצנוע. לא מפורש בגמ' במה היה מעולה. אולם מובא בראשונים שהיה מעולה במידות. אילו מידות יכלה לראות ברועה הצאן? נראה שראתה בו נאמנות לעבודה וטוב לב. הצניעות היא היכולת לא להתבלט מבחינה אישית. הצניעות היא הבסיס ליכולת להיות אידיאליסט.

לומר שלום זה דבר חשוב, וכן ללמוד תורה, אך אם פועל עובד, עליו לחשוב אם ראוי הדבר לענות שלום

מדרש רבה שמות פרשה יג פסקה א

שאל אבנימוס הגרדי את רז"ל אמר להם 'הארץ היאך נבראת תחלה'? אמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי

 הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויא, אמר לו 'שאלה יש לי לשאול אותך' אמר לו 'איני יכול לירד, מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה תבקש' אמר ליה היאך נבראת הארץ תחלה...

חכמים מספרים על אבא חלקיה שאפילו שלום לא רצה לענות

 כשבאו אליו בעבודה ולא לבקש על הגשם ולא ענה כלל ואחר כך שאלוהו מדוע והוא עונה

 תלמוד בבלי מסכת תענית דף כג/ב

מאי טעמא כי יהיבנא למר שלמא לא אסבר לן מר אפיה?

 אמר להו שכיר יום הואי ואמינא לא איפגר,

הנה מצינו בעולי הרגל שבאו לירושלים ובעלי המלאכה הפסיקו לכבודם לרגע את העבודה וברכום לשלום לא כמו אבא חלקיה

.משנה מסכת בכורים פרק ג

הִגִּיעוּ קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, שָׁלְחוּ לִפְנֵיהֶם, וְעִטְּרוּ אֶת בִּכּוּרֵיהֶם. הַפַּחוֹת, הַסְּגָנִים וְהַגִּזְבָּרִים יוֹצְאִים לִקְרָאתָם. לְפִי כְבוֹד הַנִּכְנָסִים הָיוּ יוֹצְאִים. וְכָל בַּעֲלֵי אֻמָּנִיּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹמְדִים לִפְנֵיהֶם וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹמָם, אַחֵינוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם פְּלוֹנִי, בָּאתֶם לְשָׁלוֹם:

 רמב"ם פירוש המשניות - מסכת בכורים פרק

 והעיקר אצלינו אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים, אבל חייבנו לאלו [ לעולי הרגל] לעמוד, לפי שהנכנסים הם קהל, וכבוד ציבור שאני,:

שו"ע אורח חיים סימן קצא

פועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית מקצרין בבהמ"ז כדי שלא לבטל מלאכת בעל הבית כיצד ברכה ראשונה כתקנה ושניה פותח בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים וחותם בברכת הארץ ואין אומרים ברכת הטוב והמטיב כלל (ב) והאידנא לעולם מברכים כל ארבע ברכות שאין דרך בני אדם עכשיו להקפיד בכך ומסתמא אדעתא דהכי שוכרים פועלים שיברכו כל ארבע ברכות כתקנם:

פועל יאכל היטב כדי שהעבודה תהיה טובה ולכן אם עושה דיאטה יחשוב  אם היא תחליש את כוחו או לא

15. משנה מסכת דמאי פרק ז

...רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא יַחְשׂךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶל בַּעַל הַבָּיִת.

כמו כן יישן היטב לפני העבודה

16. שו"ת משפטי עוזיאל  ד - חו"מ סימן מב

דבר מובן מאליו שחובה מוטלת על הפועל למלאות עבודתו באהבה וכבוד אחואית לאחיו המעביד אותו וביחס של אהבה, לעצם המלאכה שהוא עובד בה, ולא יהיה כמכונה מיכאנית או אפילו כמצוה ועושה וכשכיר מקוה שכר פעולתו. אלא כשותף בבנין ויצירה בפעולה שהוא עובד בה לטובת אחיו ולטובת בנין העם והארץ שהיא טובתה והצלחתה של כל האדם, כי עד כמה שעבודתנו בחיים היא נדמית לפרטית היא בכל זאת עבודה אנושית עולמית, ומברכתה ושלומה יתברכו עובדיה. העבודה אינה נערכת בתשלומי כסף או כל הנאה גופית, אלא בשכר השתתפותנו בישובו ובנינו של עולם שבה נמצא נעימות לחיינו וספוק נפש גמור למציאותנו בחיים. בה אנו נותנים מנת חלקנו לעמנו ולכל האנושיות כולה וזוכים עי"כ לקבל ממנה מנה כפלה ומכופלת. וכן אמרו רז"ל: גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה (נדרים כ"ו). וגדולה מלאכה שכל הנביאים התעסקו בה וכן צוו רז"ל ואמרו, אהוב את המלאכה (אבות פ"ב) מכאן שיהא אדם אוהב את המלאכה ולא שונא אותה. כשם שהתורה נתנה בברית כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך" (אדר"נ פ"א) אהבת המלאכה והעבודה גוררת אחריה אהבה לנותני המלאכה, ומביאה בכנפיה הצלחה, וברכה ושלום, ויחסי אהבה וחבה הדדיים בין שני חלקי העם והעולם: המעסיק והעוסק.

פן נוסף שיש לעמוד עליו הוא חובות המעביד לשמור על בריאות ותנאי העובד.

 כי יעקב מתלונן על חוסר יחס

 ספר בראשית פרק לא

(לו) וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן ...(לח) זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי:(לט) טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה:(מ) הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי:(מא) זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים:

עד כמה יכול להכניסו סכנה ועד כמה יכול הפועל להכניס עצמו לסכנה

המון תאונות עבודה בעיקר בתחום הבנין

וגם אם אלו פועלים סיניים או ערבים