פרשת בלק

מצות נטילת ידים מגינה על הזהות היהודית

בפרשתנו, מנסה בלעם בכל עוז לקלל את ישראל. וכן רוצה הוא לטשטש את ייחודם, ולטמא את חייהם. תחת זאת יוצאות מפיו ברכות שמדגישות את ייחודם וסגולתם של ישראל כעם לבדד ישכון המיוחד במצוותיו. המצוות מייחדות ומקדשות אותנו, ומפנימות בתוכנו את הערך המיוחד שלנו כעם הדבק באלוקיו, דבר הבא לידי ביטוי בכל הליכות החיים, ובמזון המיוחד וביחס אליו.

נלמד סיפור המובא במדרש המדגיש את ייחודם של ישראל, באמצעות מצוות נטילת ידיים ואת ברכתם.

במדבר רבה (וילנא) פרשה כ, כא וישא משלו

כא וישא משלו ויאמר,

הלכה, מי שאכל ולא נטל ידיו מה יהא חייב?

שנו רבותינו נטילת ידים לפני המזון רשות לאחר המזון חובה

1. מעשה בשעת הגזירה בחנוני אחד מישראל שהיה מבשל בשר טהור ובשר חזיר ומוכר שלא ירגשו בו שהוא יהודי

2. וכן היה מנהגו, כל מי שנכנס לחנות שלו ולא נטל ידיו יודע שהוא עובד כוכבים, ונותן לפניו בשר חזיר,

3. וכל מי שנטל ידיו ומברך יודע שהוא ישראל ומאכילו בשר טהור

[הימים ימי גזירות שמד. אי אפשר לבטא את היהדות בריש גלי. הדבר מסוכן בבחינת פיקוח נפש. אף שלפי עיקר הדין אסור לעשות סחורה במאכלות אסורות, אך כאן בעת צרה כשהפרנסה מאוד דחוקה, יש לו היתר לכך. כמו כן בעת צרה זו, הוא מזכה יהודים במאכל כשר. ואף שבדרך כלל מאכל כשר יקר יותר, ממזון שאינו כשר, מפני רוב ההקפדות הנדרשות להכנתו, אך טבח זה, עושה ההפך, ומיהודי הוא מבקש מחיר מופחת על מזון כשר. אין רווח המסחר הדבר הכי חשוב לו, אלא טובת אחיו והעזרה להם קודמת לכל.]

4. פעם אחת נכנס יהודי לאכול שם ולא נטל ידיו

5. והיה סבור שהוא עובד כוכבים, נתן לפניו בשר חזיר

6. אכל ולא בירך

[יהודי זה, אחד מיני רבים הבאים בשערי המסעדה. בעל הבית , בתוך כל ההמולה, מקפיד לשים לב להליכותיו של כל הלך, האם יהודי הוא או נכרי. סימן קבע לעצמו. יהודי ניגש אחרת אל המזון. נוטל הוא ומרומם את ידיו ואת נפשו. והנה יהודי זה, שאין שום סימן היכר חיצוני המזהה את יהדותו, לא כיפה ולא ציצית וכו', ואף ידיו לא נטל, ודאי נכרי הוא.]

7. בא לעשות עמו חשבון על הפת ועל הבשר

8. אמר לו יש לי עליך כך וכך מן הבשר שהאכלת שחתיכה עולה עשרה מנה

9. אמר לו אתמול אכלתי אותה בח' והיום אתה רוצה ליטול ממני עשרה?

10. אמר לו זו שאכלת של חזיר היא

[בשלב זה טרם ידע בו שיהודי הוא. לכן מפני הסכנה מסביר את המחיר בכך שהוא בשר חזיר יוקרתי, ואילו ביום אתמול אכל בשר שונה. לעת עתה אין התייחסות לטיב הכשרות .]

11. כיון שאמר לו כך עמדו שערותיו נבהל ונחפז

12. אמר לו בצנעה 'יהודי אני, ונתת לי בשר חזיר'?!

13. אמר לו 'תיפח רוחך שכשראיתי שאכלת בלא נטילת ידים ובלא ברכה

14. הייתי סבור שאתה עובד כוכבים'

[גם יהודי הרחוק מהקפדה על מצוות מסויימות שלא נוטל ידיו ואף ברכת המזון שכח מלברך, אולי מיראתו שמא יגלוהו, אך עמוק בליבו מאוס הוא החזיר, והבנת הטעות גורמת לו זעזוע. דבר זה מראה את תומתו ואת טהרתו הפנימית הסמויה מעיני כל. לא מתגעל הוא גם בעת צרה, ב'דבר אחר'.

עתה לוחש הוא לבעל הבית - 'יהודי אני' למה הכשלתני? ומשיב לו, אין האשם בי כי אם בך. כי גם בעת שמד, אין לוותר על נטילת הידיים, המרוממת את היחס העדין אל המזון. נטילה המבדילה בין טהרת ישראל לגסות הנכרית.

אמנם טעה ואכל בשגגה מן האיסור, אך שיעור חשוב למד, שיעור בזקיפות קומה, שיעור בהקפדה מקסימלית על מה שאפשר גם בתנאים קשים.

רק עתה העריך אל נכון את בעל הבית, את צדקותו, את שימת עינו על כל אורח לזכותו במאכל כשר אם יהודי הוא, את ותרנותו על ממון ורווח למען זכות את אחיו.

אפשר לומר שהמדרש עושה הנגדה בין נטילת ידיים לאכילת חזיר. אם אכילת חזיר הוא סמל לשפלות בהמית, התגוללות באשפתות הרי הנטילה היא ביטוי של רוממות רוחנית. גם המילה נטילה שורשה בפסוק שאמר ישעיה [פרק סג ] בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם:]

15. .....ולכך הזהיר הקב"ה את ישראל אפי' במצוה קלה שנאמר (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם

16. אפי' דבר מצוה שאתה רואה אותה ריקה וקלה בה חיים ואריכות ימים

אמר הקב"ה לישראל אם שמרתם מצוותי אני מפיל שונאיכם לפניכם שנאמר (תהלים פא) לו עמי שומע לי כמעט אויביהם אכניע

כיון שראה בלעם היאך משמרים ישראל המצות הקלות אמר מי יוכל לקלל את אלו ששומרים מצותיו ושמו משותף בהן שנא' ה' אלהיו עמו