קיצור שולחן ערוך - יום כיפור
סימן קלא
(א) נוהגין לעשות כפרות בערב יוהכ"פ באשמורת הבוקר שאז הרחמים גובר. לוקחין תרנגול לזכר, ותרנגולת לנקבה, ..יש נוהגין ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדות את הכפרות בממון וליתן את הממון לעניים.
(ג) מצוה להרבות בסעודה ולאכול ולשתות. [המקובלים אוכלים 6 ארוחות] וכל האוכל ושותה בערב יוהכ"פ לשם מצוה, נחשב לו כאילו התענה גם היום. ומצוה לאכול דגים בסעודה הראשונה.[ולא יאכלו בשר שמן ודברים מכבידים ולא יין. אם רוצה לאכול עוד אחרי הסעודה יאמר קודם "אין אני מקבל את התענית"] [מותר לקחת כדורי קלי-צום להקלת הצום]
(ד) צריך כל אדם לדקדק שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפייס אותו. [ויבדוק אם יש בביתו ספר או חפץ של השכנים]
[יפייס כל אחד את חברו אם פגע בו. וכן ילדים יבקשו סליחה מהוריהם [וכן להפך] וכן בעל מאשתו ואשה מבעלה. אם אינו יכול לבקש סליחה מאדם כי אינו יודע מקומו או רחוק, יאמר "רבש"ע רצוני לפייס את חברי אך איני יכול לפייסו כעת, הריני מתחייב לפייסו כשיתאפשר]
(ו) מצוה על כל אדם לטבול את עצמו בעיוה"כ ... ועוד משום תשובה, וכמו גר שנתגייר צריך טבילה [ונהגו להלקות לפני הטבילה כדי להתעורר לתשובה ותוך כדי המלקות אומר 'וידוי']
(יב) לעת ערב אוכלין סעודה המפסקת. ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש כמו בר"ה. ואין לאכול אלא דברים שהם קלים להתעכל, כגון בשר ועוף. ונוהגין שאין אוכלים דגים בסעודה זו. ולא יאכל ולא ישתה דברים המחממים כגון מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום. וצריך ליזהר מאוד להוסיף מחול על הקודש, דהיינו שיפסיק מלאכול בעוד יום קצת קודם בין השמשות, וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קודם הלילה. ואם מפסיק מלאכול בעוד יום גדול ודעתו לאכול או לשתות אח"כ, צריך שיתנה קודם ברכת המזון ויאמר בפירוש או לכל הפחות יהרהר בלבו שאינו מקבל עליו עדיין את התענית:
(יד) מצוה לכבדו בכסות נקיה ובנרות. לכן מציעין גם בביהכ"נ מצעות נאות ומרבין בנרות, קודם בין השמשות פורסין מפות על השלחנות, ומדליקין נרות בבית כמו בערב שבת. [להרחיק המיטות] ומברכין על הנרות 'להדליק נר של יום הכפורים', ואם חל בשבת מברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים
(טו) נוהגין ללבוש את הקיטל שהוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר. וגם האבל יכול ללובשו. וכיון שהוא בגד מיוחד לתפלה לא ילך בו לבית הכסא. גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום, אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין, מפני אימת הדין:
(טז) המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קודם שנכנסין לביהכ"נ, שאז כבר חל קדושת היום ושערי הרחמים נפתחו. ומתפללים בברכה זו שיחתמו לחיים טובים ושיהא לבם נכון ביראת ה'. ומתחננים בבכי ובדמעות שתקובל תפלתם. וגם הבנים והבנות מתעוררים שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמורו.. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת. נוסח הברכה ישימך וגו', יברכך וגו', ועוד מוסיף כל אחד כפי צחות לשונו. ויש לומר תפלה זאת – "ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו ותהא יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא ותהי חשקך בתורה ובמצות, עיניך לנוכח יביטו פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות ידיך יהיו עוסקים במצות רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים, ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצוות כל ימיהם ויהי מקורך ברוך, ויזמין לך פרנסתך בהיתר ובנחת ובריוח מתחת ידו הרחבה ולא ע"י מתנת בשר ודם, פרנסה שתהא פנוי לעבודת ה', ותכתב ותחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל אמן:"
(יז) נוהגין ללבוש את הטלית, ויש ליזהר ללבשו בעוד יום ויברך עליו. ואם נתאחר עד בין השמשות לא יברך עליו:
סימן קלב
סדר ליל יום הכפורים
(א) במדינות אלו נוהגין קודם 'כל נדרי', מוציא הגדול שבקהל ס"ת ומסבב עמו סביב הבימה, והאנשים מחבקים ומנשקים את הס"ת, ומבקשים מחילה וסליחה על מה שפגמו בכבוד התורה, ומקבלים עליהם מהיום ואילך ללכת בדרכה. וכתב ה'בן איש חי' 'החזן יכריז קודם כל נדרי לומר, 'רבותי תמחלו זה לזה', ויאמרו הקהל 'מחלנו', כדי שיתעורר אותה שעה סנגוריא למעלה על ישראל'
(ב) כשהש"ץ אומר ברכת 'שהחיינו' יכוין להוציא את הצבור. והנשים שבירכו בהדלקת הנרות 'שהחיינו', וכן איש אם הדליק ובירך אז 'שהחיינו', לא יברכו עתה 'שהחיינו'
(ג) ליל יום הכפורים ויומו אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' בקול רם:
סימן קלג
הלכות יום הכפורים
(א) יוהכ"פ אסור באכילה ובשתיה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה.
(ב) ליגע באוכלין ומשקין כשצריכין לתת לקטנים, יש מתירין ואם אפשר יש ליזהר:
(ג) ביוה"כ אינו אסור רק ברחיצה של תענוג וצריך ליזהר מאד שלא ירחץ יותר ממה שמוכרח לו.
(ה) החולה אפילו אין בו סכנה, רוחץ כדרכו.
(ז) סיכה אסורה אפילו בשביל להעביר הזוהמא, ואפילו על מקצת גופו. [מותר להשתמש במגבונים לחים עם לחות מועטת]
(יב) מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות ככל אדם. ומניקה שולדה חולה ומסוכן ואינו רוצה לינק כי אם ממנה ואם תתענה תהא סכנה לולד, לא תתענה:
(יד) יולדת וכן חולה שיש בו סכנה, .. לענין אכילה ושתיה אפילו כמה רופאים אומרים שאינו צריך, ואפילו אומרים שהאכילה או השתיה תזיק לו והחולה אומר שהוא צריך, ואפי' הוא אומר שעדיין אינו מסוכן אלא שאם לא יאכל יכבד עליו החולי ויסתכן, שומעין לו ומאכילין אותו, כי לענין אכילה ושתיה הוא יותר מבין על עצמו, ולב יודע מרת נפשו: [יולדת בתוך ג ימים חייבת לאכול. אחר כך בתוך 7 ימים ישאלו אותה] [ואם הכרח לאכול עדיף פחות מככותבת היינו שתיה 40 גרם ומזון 30 גרם כל 10 דקות] הפלה היא כמו לידה.
[מניקה שיש לחשש שמקור החלב ייבש, תשתה הרבה לפני יום כיפור ואם מרגישה יובש תשתה ביום עצמו בשיעורים]
[גם מי שאוכל ביום כיפור צריך להמשיך איסורים אחרים כמו רחיצה וכו]
(יט) קטן וקטנה פחותים מתשע שנים אפילו אם רוצים להתענוח קצת אין מניחין אותן, שלא יבוא ח"ו לידי סכנה. אבל משיש להם תשע שנים שלמות והם בריאים, מחנכים אותן שיתענו קצת ולא יאכלו עד לאחר איזה שעות ממה שהם רגילים לאכול. ובנעילת הסנדל ורחיצה וסיכה יש לחנכם גם קודם תשע שנים:
(כ) טוב להריח איזה פעמים בבשמים ולברך עליהם, כדי להשלים מאה ברכות. ואמנם כל זמן שלא הסיח דעתו, אסור לברך שנית דהוי ברכה לבטלה, על כן צריך להפסיק בינתים זמן גדול שיהא היסח הדעת בינתים
(כא) מזכירין נשמות ביוהכ"פ, משום דזכירת המתים משבר ומכניע לבו של אדם, ועוד לפי שגם המתים צריכין כפרה, כדאיתא בספרי, כפר לעמך ישראל, אלו החיים. אשר פדית, אלו המתים. מלמד שהמתים צריכין כפרה. ונודרים צדקה בעבורם
(כו) לאחר תפלת נעילה אפילו חל בשבת וגמרו ביום, מכל מקום אומרים אבינו מלכנו. ואומרים שמע ישראל פעם אחת, בשכמל"ו ג' פעמים, ה' הוא האלקים ז' פעמים, ללוות את השכינה שמתעלה למעלה משבעה רקיעים. ואומר הש"ץ קדיש שלם בניגון של שמחה, ואח"כ תוקעין תקיעה אחת, והיא סימן לסילוק שכינה למעלה כמו שהיה במתן תורה, שכשעלתה השכינה נאמר במשוך היובל וגו', ונאמר עלה אלקים בתרועה, וגם הוא זכר לתקיעת יוהכ"פ ביובל. ויכולין לתקוע אע"פ שעדיין לא יצאו כוכבים אלא שהוא בין השמשות ואפילו הוא שבת, אבל בעוד יום אין לתקוע. לאחר התקיעה אומרים כולם ג' פעמים לשנה הבאה בירושלים:
(כז) לאחר צאת הכוכבים מתפללין מעריב. ולאחר התפלה מקדשין את הלבנה ופוקדין איש את רעהו בשמחה וטוב לב כמו ביום טוב:
[עושים הבדלה על כוס ונר מאש שדלקה כל יום הכיפורים היינו נר נשמה. ואם אין לו אש כזו לדעת האשכנזים לא יברך כלל 'בורא מאורי האש']
(כט) אוכלין ושותים ושמחים במוצאי יום הכפורים. דאיתא במדרש במוצאי יוהכ"פ בת קול יוצאת ואומרת 'לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך'.