פרשת עקב

בפרשתנו אנו קוראים על מצוות מזוזה. "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". מצווה זו יש בה לייצב את התזוזה והניידות הנפשית של היהודי בים הסואן של החיים, על ידי קביעות של יסודות אמונה. בעוברו ליד המזוזה מניח היהודי את ידו עליה, ונזכר בבורא העולם שאת עול מלכותו והשגחתו אנו מקבלים על עצמנו בקוראינו את הפרשיות הכתובות במזוזה ב"קריאת שמע".

ידועה מצווה זו כשומרת על ישראל, בצאתנו מן הבית ובשובנו אליו. שמירה גשמית ורוחנית. השמירה הזו נובעת מתוך תשומת הלב והכוונה שמכוון האדם בהתבוננו בגדולת ה', כך הדבקות בה' מביאה עליו חיים וברכה בכל אשר יפנה. על חשיבותה של המזוזה נלמד במדרש שלפנינו.

תלמוד ירושלמי מסכת פאה דף ד/א

אַרְטְבָן שְׁלַח לְרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ חַד מַרְגָלֵי טַבָא אַטִימִיטוּן. [ארטבן ידידו של רבי יהודה הנשיא שלח לו תשורה יקרה - מרגלית]

אָמַר לֵיהּ, שְׁלַח לִי מִלָה דְטָבָא, דִּכְוַותָה. [נא שלח לי דבר טוב ומשובח בדומה לה]

שְׁלָח לֵיהּ חַד מְזוּזָה.

אָמַר לֵיהּ, מַה אַנָא שַׁלְחִית לָךְ מִלָה דְּלֵית לָה טִימִי. [שלחתי לך דבר שאין לו מחיר לרוב יוקרו]

וְאַת שַׁלְחִית לִי מִלָה דְטָבָא חַד פּוֹלָר.?! [ואתה שלחת לי דבר השווה מעה אחת?]

אָמַר לֵיהּ, חֲפָצֶיךָ וַחֲפָצַי לֹא יִשְׁווּ בָהּ [יקרה היא עד מאוד ואין ערך גשמי לערכה]

וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּאַת שָׁלַחְתְּ לִי מִלָה דְּאֲנָא (צריך) מַנְטָר לָהּ [אתה שלחת לי דבר שאצטרך לטרוח בשמירתו]

וְאַנָא שַׁלְחִית לָךְ מִלָה דְּאַת דְּמַךְ לָךְ וְהִיא מִנְטְרָא לָךְ. [ואני שלחתי אליך דבר שאתה הולך לישון והיא שומרת עליך]

דִּכְתִיב, (משלי ו) "בְּהִתְהַלְכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ" וְגוֹ'.

בשאילתות דרב אחאי יש המשך לסיפור:

מיד נכנס שד בביתו של ארטבן

ולא היה לו אלא בת אחת

ובאו כל הרופאים ולא הועילו לה

כיון שנטל ארטבן את המזוזה ושם לה על הפתח

מיד ברחה אותה שדה

ונטל רבינו הקדוש מרגלית לעצמו.

עלינו לשאול למה רבי שולח לגוי מזוזה? והרי אינו מחויב בה? ונראה שרצה רבנו הקדוש לקרבו לאמונתנו, כי הכירו. יודע הוא שארטבן תאב ממון. דבר זה ניכר מבקשתו הגלויה: "שלח לי שי בשווה לערך מתנתי אליך". לכן שולח הוא לו מזוזה לבטא את החשיבות הגדולה של העמקת הרוח, של הגנה רוחנית, של התחברות אל הבורא ואל הפנימיות של ההוויה. כך ניסה לרמוז לו שלא הכסף הוא מבטחו וחוסנו של היהודי אלא החסייה בצור ישענו, אבינו שבשמים.

יתכן מאוד והשפיעו הדברים עליו מאוד, שכן מצינו שהיה יהודי בשם ארטבין שהיה בודק מזוזות.

וכך אומרת הגמרא:

תלמוד בבלי מסכת יומא דף יא/א

מעשה בארטבין אחד שהיה בודק מזוזות בשוק העליון של צפורי ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז

היסוד הזה של שמירת ה' עלינו בכל מצב, שמירה עליונה רוחנית, היא שהביאה לגיור של עשרות חיילים שנשלחו לתפוס את אונקלוס הגר, והתגיירו אף הם.

לסיכום: מזוזה, מצווה קלה, ושכרה מרובה, ויש לנו לעשותה לא למען כסף או מטרה ממונית, אלא כל תפקידנו לעשות המצוות לשם שמים, אמן.