פרשת בראשית

האדם נזר הבריאה, מופלאה יצירתו. שונה היא מיצירת כל היצורים שנבראו יחדיו, זכר ונקבה. ואילו הוא נברא זכר, ורק אחר שראה את היותו בודד וחש בחסרון זה, עורך לו ה' הרדמה וניתוח ומביא לו דורון יקר - את רעייתו. דרך זו של הרדמה ובנייה בהסתר עוררה תמיהה שבה דן המדרש שלפנינו.

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לט/א  [מקור א]

אמר ליה כופר לרבן גמליאל

אלהיכם גנב הוא דכתיב "ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן"

אמרה ליה ברתיה :"שבקיה, דאנא מהדרנא ליה".

אמרה ליה :"תנו לי דוכוס אחד". אמר לה:" למה ליך?"

[אמרה ליה] "ליסטין באו עלינו הלילה, ונטלו ממנו קיתון של כסף, והניחו לנו קיתון של זהב".

אמר לה "ולוואי שיבא עלינו בכל יום".

[אמרה ליה] "ולא יפה היה לו לאדם הראשון, שנטלו ממנו צלע אחת, ונתנו לו שפחה לשמשו?"

אמר לה "הכי קאמינא, אלא לשקליה בהדיא?"

אמרה ליה "אייתו לי אומצא דבישרא".

אייתו לה, אותבה תותי, בחשא, אפיקתה, אמרה ליה "אכול מהאי"

אמר לה "מאיסא לי"

אמרה ליה "ואדם הראשון נמי, אי הות שקילה בהדיא, הוה מאיסא ליה".

הכופר בא בהתרסה אל ר"ג ומציג את מעשה ה' כגניבה. שתי שאלות נשאלות על בריאת האשה:

א. זהו אקט שנראה כמו גניבה    ב. מדוע לא נבראה בגלוי אלא בסתר?

נעיין בסיפור. מדובר ברבן גמליאל דיבנה. הגוי מתנצח ולועג. ולכן בתו מבקשת את רשות הדיבור. ומדוע?

השאלות העולות מתוך המדרש

בתו של ר"ג מבקשת להשיב. מדוע?

שתי תשובות אפשריות לכך:

א.      אפשר לומר כמו שאומר אחד המפרשים, כי לפי דבריו, של הגוי,  מתייחסים אל האשה ויצירתה כאל גניבה, ולכן היא שפלה בערכה, כי הכל עניין לא כשר ולכן דווקא היא מוכיחה את צדקת מעשיו של הבורא.

ב.      אך אפשר שמענה של הבת מנמיך קומתו של הגוי. שהנה ילדה דחתה טענותיו.

היא מבקשת 'דוכוס', היינו שופט, לנקום נקמתה על הגנב שבא בהחבא בלילה לקח שק מטבעות כסף והשאיר במקום זאת שק מטבעות זהב. היא לא מציגה זאת כמשל אלא כדבר ממשי. זאת משום שזה ויכוח  פולמוסי מתוח.

הכופר  עונה לה  'הלוואי שיבוא עלינו כל יום'.

איזו טקטיקה היא נוקטת כאן?

היא הולכת בדרך, שתביא אותו לענות בעצמו, ולהשיב בעצמו על שאלתו, וכך להראות לו, שעל פי הגיון פשוט אין מקום לשאלתו. אין זו שאלה עצומה פילוסופית, ולכן הוא מעצמו היה צריך להבינה.

מדוע דווקא בחרה במשל זה של כלי כסף שנגנב והושאר במקומו כלי של זהב?

נושא המשל שלה הוא גם כן מאוד תאוותני, ומעורר את הדמיון התאוותני. לקחו כסף והשאירו זהב. היא יודעת מה מנגן על מיתרי תאוותיו, ומתוך עולמו היא משיבה לו.

מה פשר  הביטוי הגס 'ונתנו לו שפחה לשמשו' האם האשה היא שפחה?

היא משיבה לו על פי תפיסתו שלו. כך הוא ראה את מקומה של אשתו. כך ראו זאת בעת העתיקה, הגבר השתעשע, 'לחם ושעשועים'  ואילו האשה עבדה כשפחה. אך אין זו דעתה.

כעת היא מתפנה לענות לו על שאלתו השניה: מדוע לא נבראה האשה בפרהסיא. והתשובה היא, שלא רק שהיצירה האלוקית ראוי שתהיה טובה, אלא גם מתאימה ונעימה, כי העיקר הוא, שיחיו האיש ואשתו יחד מתוך שמחה ואהבה, ולא ימאסו זה על זה. גם כאן היא ממחישה זאת, בדוגמא  מעולמו התאוותני, האוהב לזלול בשר, אמנם רק בשר הוא שמוצא חן בעיניו.

נראה  שיש כאן רמיזה ברורה לצניעות הראויה ביחסי איש ואשה. כאשר דבר כזה נעשה בגלוי, הרי הוא מביא למאיסה ולחוסר אהבה. אמנם כאשר הקשר והיחסים הם במטמוניות, בסתר, הרי יש אהבה וקשר איתן.

הרבה דברים אמרו חכמים ומטרתם שלא תתגנה על בעלה (כך התירו לאשה להתקשט בשבת בתכשיטים מסויימים בחצר, וכן התירו לנידה להתקשט בימי איסורה), כי הבינו חכמים שיש עניין רגשי שמחזק את הקשר, וחוסר נעימות אסתטית עלולה לפגוע בקשר הטוב.

ה' מפיל תרדמה על האדם. השינה היא חלק של מוות, אחד מששים (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נז/ב)ממנו. תמיד ההוויה נוצרת מתוך חידלון. זהו יסוד במשנת המהר"ל. כך כאן ההוויה החשובה של יצירת אשה, שהיא השלמתו, היא הדבר שיעצים את חייו, ללא היא הוא בלא טובה ושמחה בלא תורה ועוצמה (תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב/ב: א"ר נחמן אסכרה א"ר מתנא הלכה כרבי יהושע אמר רבי תנחום א"ר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה …במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה …רבא בר עולא אמר בלא שלום) דווקא תוספת חיים זו היא הוייה שמתוך העדר של שינה.

כך בהלכות צדקה, עיקר חשיבותה כשנעשית בסתר. אף כאן אדם הוא הנזקק, אין לו עזר, הוא לקוי וחסר, וה' משלימו. הוא עושה עמו חסד בסתר, ולא חש כלל בעניין.

ננסה להעמיק בשאלת הגוי, מדוע אכן עשה ה' כך? וכמה תשובות אמרו המפרשים.

החזקוני (חזקוני על  בראשית פרק ב פסוק כא) אומר

(כא) ויפל תרדמה על האדם - לפי הפשט חס הקב"ה על אדם הראשון שלא להכאיבו לפיכך הפיל עליו תרדמה".

כלומר יש בתרדמה תועלת לא רק לגבי האשה אותה יקבל כמו שאמרה הגמרא, אלא זוהי טובת האדם עצמו שעבר 'ניתוח' לא קל, והתרדמה חוסכת ממנו כאבים.

הספורנו (ספורנו על  ספר בראשית פרק ב פסוק כא) מוסיף

(כא) ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם. שלא יפחד ולא יצטער:

כלומר יש כאן עניין פסיכולוגי של פחד וחשש, והתרדמה באה להסיר ממנו חשש זה.

טעם נוסף אומר רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל. הוא מבאר שכיון שהאשה נבראה מן האיש, והוא נברא מן העפר, הרי יש לה יתרון ברור עליו, כי הא נבראה מן האיש, ולא היה לראוי לו שיראה זאת, ויחוש את עליונותה עליו, אלא אדרבה היא חשה בו משענת ותמיכה.

המלבי"ם (על  בראשית ב, כ ד"ה 'ויפל') מבאר על דרך המוסר, ששכלו של האדם הוא עיוני, ושל האשה הוא שכל מעשי חומרי, אינטואיציה ארצית, כמו שאמרו (תלמוד בבלי מסכת נדה דף מה/ב) 'ויבן את הצלע' שבינה יתרה קבלה האשה. ולכן דווקא כאשר האדם בתרדמת שכלו, אז כוחה של אשתו. וכן משמעות המילים 'ויסגור בשר' היינו ששכלה הוא חומרי 'בשרי' ארצי.

לסיכום, נפלאו דרכי ה' בתהליכי הבריאה, וכל תמיהות האדם על סדרי הבריאה, הן תמיהות של קטנות מתוך שלא רואים את הגודל והשגב של היצירה.

יהי רצון שנרבה אהבה והערכה זה לזו וזו לזה ותשרה החיבה והרעות בכל בתי ישראל, אמן.