כיצד להוכיח בלא לבייש

עִם עֶרֶב נִכְנְסוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים זָרִים לַפּוּנְדָּק. הַשְּׁנַיִם הִנִּיחוּ אֶת חֶפְצֵיהֶם הַדַּלִּים, וְהִצְטָרְפוּ לַסּוֹעֲדִים בַּחֲדַר הָאֹכֶל. הָיוּ אֵלֶּה הָאַחִים הַקְּדוֹשִׁים, רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ מִלִּיזַ'נְסְק וְרַבִּי זוּשָׁא מֵאַנִיפּוֹלִי. שְׁנֵי הָאַחִים יָצְאוּ לְמַסָּע אָרֹךְ בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים, כְּשֶׁהֵם מְחֻפָּשִׂים לִיהוּדִים פְּשׁוּטִים וַעֲנִיִּים, וְזֹאת כְּדֵי לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂיהֶם, וְיַחַד עִם זֹאת לִלְמֹד וּלְהַכִּיר מִקָּרוֹב אֶת אֲחֵיהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל מָקוֹם וַאֲתָר, וּלְקָרֵב אֶת לִבּוֹתֵיהֶם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

סְבִיב הַשֻּׁלְחָן יָשְׁבוּ אֲנָשִׁים רַבִּים מֵאוֹרְחֵי הַפּוּנְדָּק. לְפֶתַע שָׁמְעוּ כֻּלָּם יְהוּדִי אֶחָד הַגּוֹעֵר בְּאִשְׁתּוֹ עַל דְּבַר מָה בִּפְנֵי כָּל הָאוֹרְחִים. הָיָה זֶה מֵבִיךְ לִשְׁמֹעַ אֶת עֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה, אַךְ נִרְאָה שֶׁאוֹתוֹ יְהוּדִי לֹא שָׂם לֵב לְבָשְׁתָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וְהוּא הִמְשִׁיךְ לִגְעֹר בָּהּ בָּרַבִּים. לֹא מָצָא הַדָּבָר חֵן בְּעֵינֵי הָאַחִים, וְהֵם רָמְזוּ זֶה לָזֶה: הָבָה וְנַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה.

מִיָּד עִם סִיּוּם הָאֲרוּחָה הַדַּלָּה, הִתְיַשֵּׁב רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ, שָׁלַף אֶת סְפָרָיו וְהֵחֵל לִלְמֹד תּוֹרָה. הַפַּעַם לֹא עָשָׂה זֹאת בְּהֵחָבֵא. שָׁעוֹת רַבּוֹת יָשַׁב וְלָמַד, וְרוּחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה אָפְפָה אוֹתוֹ. לִקְרַאת הָאֲרוּחָה הַבָּאָה, הִתְחִילוּ שׁוּב הָאֲנָשִׁים לְהִתְאַסֵּף, וְהַפַּעַם שָׂמוּ לֵב שֶׁאִישׁ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא זֶה, אֲשֶׁר לֹא מָשָׁה יָדוֹ מֵהַסֵּפֶר כְּבָר שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת.

וְאָז נִגַּשׁ אֵלָיו רַבִּי זוּשָׁא, אֲשֶׁר עֲדַיִן נִרְאָה כְּאִישׁ פָּשׁוּט, וּפָנָה אֵלָיו בִּתְחִנָּה: "רַבִּי! עֲזֹר לִי!" "בַּמָּה אוּכַל לַעֲזֹר לְךָ, בְּנִי?" שְׁאָלוֹ רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ בְּרֹךְ.

"רַבִּי, חוֹטֵא וּפוֹשֵׁעַ אֲנִי! הוֹרֵנִי דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה!" בִּקֵּשׁ הָאִישׁ.

הַקָּהָל בַּמָּקוֹם הִסְתַּקְרֵן וְזָקַף אֶת אָזְנָיו לִשְׁמֹעַ בַּמֶּה מְדֻבָּר. רַבִּי זוּשָׁא הִנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ, אַךְ דָּאַג שֶׁבְּכָל זֹאת דְּבָרָיו יִשָּׁמְעוּ הֵיטֵב, וְהִמְשִׁיךְ בְּקוֹל בּוֹכִים: "רַבִּי, זָקוּק אֲנִי לִתְשׁוּבָה. הִנֵּה לָמַדְנוּ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְדַבֵּר בְּנַחַת. בְּיַחַד לָמַדְנוּ אֶת דִּבְרֵי חֲזַ"ל: 'אַל יָטִיל אָדָם אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ', וַאֲנִי - אֲנִי נִכְשָׁל בָּזֶה פְּעָמִים כֹּה רַבּוֹת!" רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ בְּצַעַר וְהִמְשִׁיךְ לְהַקְשִׁיב. רַבִּי זוּשָׁא, שֶׁכָּאָמוּר, נִרְאָה כְּכַפְרִי מְגֻשָּׁם, הִמְשִׁיךְ בִּדְבָרָיו: "בְּכָל פַּעַם זֶה קוֹרֶה לִי שׁוּב. הִנֵּה לִפְנֵי יָמִים אֲחָדִים יָשַׁבְתִּי עִם אִשְׁתִּי, וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ, רַבִּי, פָּשׁוּט הִתְעַצְבַּנְתִּי. לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁלֹט בְּעַצְמִי וְהִתְחַלְתִּי לִצְעֹק עָלֶיהָ! בִּפְנֵי בְּנֵי הַבַּיִת כָּעַסְתִּי עָלֶיהָ! הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה כָּבְשָׁה פָּנֶיהָ בַּקַּרְקַע וְלֹא יָכְלָה לַעֲנוֹת, אַךְ אֲנִי הִמְשַׁכְתִּי, וּפָשׁוּט בִּיַּשְׁתִּי אוֹתָהּ. וְעַתָּה, נִרְגַּעְתִּי קְצָת, וַאֲנִי לֹא מֵבִין אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת כָּזֶה אַכְזָרִי? כָּזֶה תּוֹקְפָנִי? מָה אֶעֱשֶׂה? הֲיֵשׁ כַּפָּרָה לַעֲווֹנִי?"

רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ נִסָּה לְהַרְגִּיעַ אוֹתוֹ, וּלְהַסְבִּיר לוֹ עַל דֶּרֶךְ תְּשׁוּבָה, אַךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה הִמְשִׁיךְ "הַכַּפְרִי" לְהֵאָנַח וְלִבְכּוֹת עַל חֶטְאוֹ. רַבִּי אֱלִימֶלֶךְ הִדְרִיךְ אוֹתוֹ כֵּיצַד יְשַׁפֵּר אֶת מַעֲשָׂיו, וְכֵיצַד יַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת יַחֲסוֹ לַאֲנָשִׁים בִּכְלָל וּלְאִשְׁתּוֹ בִּמְיֻחָד. הוּא נָתַן לוֹ כֵּלִים לַעֲצֹר אֶת עַצְמוֹ בְּעֵת הַכַּעַס, וְיָעַץ לוֹ כֵּיצַד יְפַיֵּס אֶת אִשְׁתּוֹ עַל הֶעָבָר, וְיִפְעַל לְתִקּוּן הֶעָתִיד.

כָּל אוֹרְחֵי הַפּוּנְדָּק הָיוּ עֵדִים לַשִּׂיחָה הַזֹּאת, וּבֵינֵיהֶם גַּם אוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁכָּעַס קֹדֶם לָכֵן עַל אִשְׁתּוֹ. הוּא רָאָה אֶת "הַכַּפְרִי" הַבּוֹכֶה מָרָה עַל כִּשְׁלוֹנוֹ בְּיַחַס לְאִשְׁתּוֹ, הוּא שָׁמַע אֶת הָעֵצוֹת, וּלְפֶתַע קָלַט שֶׁבְּעֶצֶם... אוּלַי... גַּם הוּא צָרִיךְ פֹּה לְהִשְׁתַּפֵּר בְּדָבָר זֶה... הַדְּבָרִים הִכּוּ כְּבָרָק בְּלִבּוֹ, וּמַעֲטֵה הָאֶבֶן שֶׁעָלָיו נִשְׁבַּר בְּפֶתַע פִּתְאוֹם. רַק עַכְשָׁו הֵבִין עַד כַּמָּה שָׁגָה בְּיַחֲסוֹ לְאִשְׁתּוֹ. בִּכְיוֹ שֶׁל הַזָּר חָדַר לְלִבּוֹ שֶׁלּוֹ, וְהוּא הִפְנִים עַד כַּמָּה יַחַס רַע לַאֲחֵרִים פּוֹגֵעַ בָּאָדָם עַצְמוֹ, וּבִמְיֻחָד כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאִשְׁתּוֹ-בַּת זוּגוֹ. הָאִישׁ, שֶׁנִּכְנַס לַפּוּנְדָּק כְּאָדָם כַּעֲסָן וְרַע לֵב, יָצָא מִשָּׁם כְּשֶׁהוּא רַחוּם וְעָדִין בְּהַרְבֵּה...

לֹא הָיָה צָרִיךְ לְדַבֵּר אִתּוֹ יוֹתֵר. הָרֹשֶׁם הָעַז שֶׁהוֹתִירָה הַשִּׂיחָה הַזֹּאת בְּלִבּוֹ הוּא שֶׁשִּׁנָּה אוֹתוֹ. פְּעָמִים, כַּאֲשֶׁר הַתּוֹכֵחָה לֹא מֻפְנֵית אֶל הָאָדָם עַצְמוֹ, אֶלָּא בָּאָה מִלִּבּוֹ שֶׁל אָדָם אַחֵר, דַּוְקָא אָז הִיא פּוֹעֶלֶת יוֹתֵר...