אברהם אלישע - יצירה בתכשיטים

טבעת "מ-60 ל-70 לישראל"

בסימן עין לציון צופיה 

פרס ראשון בתכשיטים בישראל 

סימבוליקה והשראה רעיונית

בענפים המתפשטים משׂורגות וחבויות, ברוח "הפוך והפוך בה", אותיות כתב מעוגלות שמהן ניתן להרכיב את המילים: ישראל, שישים, ירושלים, שלום שהאות ש' דומיננטית בכולן ומפיחה בהן מכנה משותף. ביהדות היא אות טיפולוגית המהדהדת בהקשריה לקדושה, לרוחניות ולליטורגיה. בתור שכזאת היא אות מעצימה אל מעבר לקישוט. למשל, בהופעתה בראשה ובסופה של המילה שמש (שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְ-הוָה אֱלֹהִים - תהלים פ"ד/12), והיא גם האות שעִמה מתקיים הכי הרבה מגע פיזי בריטואל הפולחני של דת ישראל. ש' מופיעה על התפילין, בראש קריאת "שמע ישראל", בראש המשפט "שויתי..." - גם כמנטרה מדיטטיבית - וכראש המילה שדי על כל מזוזה של בית יהודי בעולם ועוד.

בתכשיט משובצים 60 יהלומים, שהם כאורות עץ החיים המקרין על העולם.

נקודת הענידה משתרגת מ-4 חוטי "שורש" משמאל (יסוד נקבי), ומ-3 חוטי "שורש" מימין (יסוד זכרי) - מוטיבים התואמים ש של 3 ו-ש של 4 בתפילין.

טבעת המדינה 

צורנית, הטבעת "נובטת" מבסיסה כלפי מעלה בשלושה גושי-ענפים ומשקלה 99 קרט. אלו מספרים טיפולוגיים בעלי אופי מיסטי. במרכזה יהלום שחור המסמל, על פי אפלטון, את "מרכז העולם". על פי היהדות מרכז זה הוא "טבור הארץ", "ציון", הבירה ירושלים. "טבור" - על היותה קשורה כצינור לשורש עליון.

ירוק אינו צבע יסוד, אלא כחול-שמימי המתמזג עם צהוב חולי-אדמתי על הארץ, זיווג המבטא הרמוניה. בסמליות מושאלת מן הקבלה ניתן להגדיר צבע זה כמייצג השתקפות ספירת תפארת בספירת מלכות.

באמצעות שפת התכשיטים ובסמליות מרכיבי הטבעת מביעה ישראל שאין היא ממוקדת בהסמלת לאומיות עצמה בלבד, אלא מחויבת ומקרינה מחויבות לסביבה הסובבת עם אחת הבעיות הקשות שעל סדר העולם - האקולוגיה, ובשורתה תקווה אוניברסלית הוליסטית ירוקה.

אוֹפַּל כאידאל "שביל הזהב"

אמנות התכשיט כשפה

אמנות התכשיט, כשפה, מצטיינת בסימבוליקה שאוצר מבעֵיה מתקשר באמצעות חומרים. עולמה הוא הדמיון, ובתור שכזאת אינה מאולצת להגבלות ולחוקי דקדוק ואחרים. העשייה בה הוא מצע פוטנציאלי לאוונגרדיזם יצירתי, שיחלץ מהצורה כל משמעות הניתנת להסמלה, כאן כאלגוריה המתרגמת צורה לתוכן - רעיון להעשרת רפרטואר היודאיקה.

בתכשיט שבפנינו משובצת אבן אוֹפַּל מיוחדת במינה בצורתה הטבעית. ייחודה בכך שיש בה שלושה קווים/תחומים אנכיים לאורכה המובחנים כימני, כשמאלי וכאמצעי. מזרח האבן זרוע מלוא אורכו צבעים זוהרים; מערבהּ אפלולי, ממש כבוי, ובאמצעיתה מעין שביל בהיר, מואר, המבדיל אך גם מחבר ביניהם. 

עצם החלוקה לתחומים המובהקת הזאת, הגלויה לעין, היא תופעה נדירה, שכן מדובר במלאכת מחשבת של הטבע עצמו - אבן שיד אדם לא התערבה בעיצובה, בעוצמת זריחתה, צבעיה, הצורות שבה, נשמתה. 

מי שסמלים הם שפתו לא יוכל שלא לראות כאן את שלושת הקווים שעליהם מדבר ספר הזוהר הקבלי.