אברהם אלישע - יצירה בתכשיטים

אברהם אלישע

עולם התכשיטים ומשמעויותיו הסימבוליים

בתלמוד נאמר: "אין אישה אלא ליופי" ,"אין אישה אלא לתכשיטים" (תלמוד בבלי, כתובות, נ"ט). ואולם נאמר שם גם "אין אישה אלא לבעל". אומרים חז"ל: "שלא ניתנו תכשיטים לאישה אלא שתהא מתקשטת בהם בתוך ביתה... ולא תצא לרחוב שלא תכשיל עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם ונמצאו מסתכלים באשת איש".

התכשיטים מאופיינים במטען סימבולי והם כלים בפרקטיקה המאגית: הטבעת, בצורתה כחישוק עגול, אוזרת-אוסרת את הקמיצה המסמלת את המיניות. מנהג זה של טבעת נישואין שורשו במצרים העתיקה. בערבית, שפת אחות לעברית, קיימים שמות המגלמים את המשמעות. טבעת הנישואין נקראת محبس מַחְבַּס - מחבוש, כמשמעותה בעברית. בערבית המצרית شبكة שַבְּכּה - סבכה כמשמעותה בעברית, "רשת".

הצמיד, אוזר-אוסר את היד. בשני המקרים רק המקַדש-האוסר (הבעל) רשאי להתיר. אליעזר עבד אברהם בטרם ישאל את רבקה בת מי היא - כבר "שם לה" שני צמידים על ידיה (בראשית, כ"ד/22), פעולה שמשמעותה המאגית היא שרבקה תמצא עצמה אסורה להיענות למי שיבקש את ידה - מכוח התכשיט הסוגר. תכשיטים אלה, וכמובן גם העגילים, מאופיינים במעגלם שהוא הסימן המובהק לסגירות ולאיסור. לדעתנו: מהמילה אזוּר (שורש אז"ר) התפתח המושג הלשוני אסוּר, וכך אסור לחלל את המעגל - כלומר ליצור בו חלל. וגם אין לעבור מעליו, שבכך מתבצעת עבירה. כך ניתן להבין את משמעות החולין כניגודו של מושג הקדושה. בחולין - יש בו חלל. ההיתר נובע מהתרת החסימה הסוגרת-אוסרת.

וכאן אליה וקוץ בה: תכשיטים אלה מהיותם סַמני האיסור, הופכים מעצם היותם אוֹסרים דווקא לסמלי פיתוי. על כן אומרים חז"ל: "הולכת עם תכשיטים בתוך ביתה", כאמור.