שיטות הרווחה - הילד הוכרז בר אימוץ סגור - ההורים לא ראו אותו יותר

מאי 2005 -שלא על פי סעיף 5 - לילי גלילי - הארץ - זהו סיפורם של זוג עולים לריסה ויבגני (שמות בדויים) שהרווחה הכריזו עליהם חסרי מסוגלות הורים ע"פ ה"בדיקות" וה"אבחונים" של הרווחה.

.

'לריסה ויבגני, בביתם השבוע, כל מה שרצו לדבר עליו היה הילד שנלקח מהם. בעיקר חזרו ושאלו, מתי יחזור. בבית כמו הוקפא הזמן. הבית דל, אך הם מצליחים להתקיים. צעצועיו של הילד - דובונים, מכוניות, שולחן פלסטיק אדום מותאם למידותיו - ממתינים לשובו. יבגני צובע את הבית לקראת שובו של הבן. תמונותיו של הילד ניבטות מכל מקום. בכולן נראה ילד שמח המחייך חיוך גדול. פה הוא משתכשך בחדווה בבריכה, שם הוא מוחזק בזרועות סבו החובש כיפה בצילומים. בדיונים שהתקיימו בדלתיים סגורות, הוצגה האם כנטולת מסוגלות הורית. מיני תעודות ואישורים תמכו בהערכה זו. התמונות של הילד, למראית עין, מספרות סיפור אחר, לכל הפחות יותר מורכב. לריסה אומרת, שגם אם באה לישראל נורמלית, הסיפור הזה שיגע אותה. "לא אני לא נורמלית, המדינה לא נורמלית", היא אומרת, ובוכה. '

את הדרמה הזאת אפשר לתמצת במשפט אחד: מה שהחל כסיפור רגיל של הוצאת ילד מרשות אמו ומסירתו לאימוץ, טרגדיה אנושית בכל מקרה, נהפך לסוגיה משפטית שמגלמת בתוכה את כל מורכבותה של החברה הישראלית המשתנה עם גל העלייה הגדול מחבר המדינות. סיפור, שגם אם יבוא אל סופו הטוב לאנשים המעורבים בו ישירות, מותיר את החברה הישראלית עם סוג חדש של בעיות לא צפויות שמתגלגלות לפתחה בלי פתרון.

לפני כשנה וחצי פנו לריסה ויבגני, זוג עולים, לעו"ד ארקדי פוגץ'. לשניים, שאינם נשואים, יש ילד קטן. תחילה גידלה אותו לריסה לבד, בעזרת משפחתה המורחבת. לפני יותר משלוש שנים, לאחר סדרה של בדיקות, החליטו שירותי הרווחה שלריסה אינה כשירה ואינה ראויה לגדל את בנה. היא הוכרזה כחסרת מסוגלות הורית. לאחר סדרה של בדיקות, מבדקים והליכים משפטיים, הוצא הילד מרשותה ונמסר למשפחת אומנה. לריסה ויבגני, שחזר לתמונת חייה, נלחמו כאריות להשיב את בנם לחזקתם. מדי פעם, תחת עינם הבוחנת של הרשויות, היו מתראים אתו. לפני כשנה הוכרז הילד כבר אימוץ. מאז לא ראו אותו עוד. הם לא ויתרו. לקראת דיון בערעור שהגישו באמצעות עו"ד פוגץ', שלפה פתאום לריסה תעודה כחולה קטנה, מעוטרת בצלב פרבוסלאווי, שמשנה את כל התמונה. התעודה, מטעם הכנסייה הפרבוסלאווית באחת מן הרפובליקות של ברית המועצות לשעבר משם עלתה לריסה, מעידה שהיא קיבלה על עצמה את הדת הפרבוסלאווית לפני עלייתה לישראל.

בעצם, זה היה מעין הליך של "חזרה בתשובה", משום שלריסה נולדה ממילא לאם פרבוסלאווית ולאב יהודי. ארבע שנים מאוחר יותר עלתה לישראל על פי חוק השבות, והצטרפה כאן לאביה היהודי שעלה לפניה. כאן נולד הילד, פרבוסלאווי כמו אמו, שנמסר לאימוץ. סעיף 5 בחוק האימוץ קובע חד משמעית, כי "אין מאמץ אלא בן דתו של המאומץ". על פי סעיף זה, האימוץ, שלא על ידי משפחה פרבוסאלווית, לכאורה אינו חוקי. פוגץ' הבין שזה "האס" במאבק המשפטי שהוא מנהל בשם מורשיו. זהו כבר לא תיק אימוץ רגיל המערער על ההגדרה של "מסוגלות הורית". פוגץ' גם משוכנע שינצח בו. הרי לפני שעשה את בחינות לשכת עורכי הדין בישראל, שאליה הגיע לפני 15 שנה מטג'יקיסטאן, שם היה ראש הקהילה היהודית, קיבל את ברכתו של הרבי מלובביץ'.

עכשיו מנהל פוגץ', יהודי חרדי, מאבק להשבת הילד לאמו הפרבוסלאווית. הוא עושה זאת בעיקר בשם החוק, אך גם בשמה של הדת היהודית. בעיני רוחו הוא רואה את הקשיים העתידיים, ההלכתיים, למשפחה המאמצת ולילד עצמו. "יש משפחה ביולוגית במשבר, ויש משפחה מאמצת שלפי החוק אינה יכולה להמשיך להחזיק בילד", הוא מתמצת את הטרגדיה של שתי המשפחות. "יכול להיות, תיאורטית, שהילד יימסר לאימוץ למשפחה פרבוסלאווית. התוצאה תהיה עוד טראומה לילד ולשתי משפחות. אין לי מושג אצל מי נמצא הילד, אבל לפי הפאניקה באולם המשפט שבו הצגתי לראשונה את התעודה, הוא לא במשפחה נוצרית. אמרו שם שזה לא משנה, שהוא עוד קטן. אם ילד יהודי היה נמסר למשפחה נוצרית, לא היו אומרים שהוא עוד קטן, וזה לא משנה. בכל מקרה, זה החוק. דיברתי גם עם רב מפורסם, שאמר שזה נוגד גם את ההלכה. אבל אותי מעניין החוק, שאומר במפורש 'רק משפחה מאמצת מאותה דת'". לטענתו, יש גם הבדל בין אם, עולה לא יהודייה, שמשמעותה בעלייה הזאת בעיקר חוסר זיקה לכל דת, לבין אשה נוצרייה שיש לה דת. עוד תמונה דרמטית, מבלבלת, של ישראל, 2005.

מעבר לטרגדיה האישית של משפחה שהתרסקה, הוא מפנה זרקור לעוד תופעה המתלווה לגל העלייה הגדול מחבר המדינות, שהביא לישראל המוני משפחות מעורבות וסוגיות חדשות שישראל לא נדרשה להתמודד עמן מעולם. האימוץ, הוא אחת מהן. בישראל נולדים, ועוד ייוולדו, ילדים לאמהות לא יהודיות. חלקן, מן הסתם, יבקשו למסור את ילדיהן לאימוץ; מחלקן, אולי, יחליטו הרשויות לקחת את הילד. סעיף 5 בחוק האימוץ נהפך לפתע למרכיב קריטי. אבל זה אינו כל השינוי שמתחולל. המציאות השתנתה מן היסוד. בהוויה של שגרה, ילד שנלקח למשפחת אומנה שומר על קשר עם משפחתו. במקרה של הוצאת ילדים ממשפחות של דוברי רוסית, הקשר הזה ניתק. לעתים זהו מחסום השפה בין המשפחה הדוברת רוסית לילד ששוכח את השפה, לעתים זאת "המנטליות" החדשה שבה גדל הילד, שמאבד זיקה טבעית למשפחתו הביולוגית. דרמה ענקית.

אלא שכל זה לא ממש מעניין את לריסה ויבגני. בביתם השבוע, כל מה שרצו לדבר עליו היה הילד שנלקח מהם. בעיקר חזרו ושאלו, מתי יחזור. בבית כמו הוקפא הזמן. הבית דל, אך הם מצליחים להתקיים. צעצועיו של הילד - דובונים, מכוניות, שולחן פלסטיק אדום מותאם למידותיו - ממתינים לשובו. יבגני צובע את הבית לקראת שובו של הבן. תמונותיו של הילד ניבטות מכל מקום. בכולן נראה ילד שמח המחייך חיוך גדול. פה הוא משתכשך בחדווה בבריכה, שם הוא מוחזק בזרועות סבו החובש כיפה בצילומים. בדיונים שהתקיימו בדלתיים סגורות, הוצגה האם כנטולת מסוגלות הורית. מיני תעודות ואישורים תמכו בהערכה זו. התמונות של הילד, למראית עין, מספרות סיפור אחר, לכל הפחות יותר מורכב. לריסה אומרת, שגם אם באה לישראל נורמלית, הסיפור הזה שיגע אותה. "לא אני לא נורמלית, המדינה לא נורמלית", היא אומרת, ובוכה.

אפשר להבין ללבה. דרמה כזאת יכולה לשבור כל אשה, על אחת כמה וכמה אשה שנקלעה למדינה חדשה שאת נוהגיה אין היא מבינה. בפגישות האחרונות שעוד קיימה עם הילד, כבר התקשתה לתקשר אתו. הוא שוכח את הרוסית שלו, היא לא ממש השתלטה על העברית. מן השיחה עם ההורים, שמתגוררים עכשיו ביחד, עולה בבירור שאין הם אפילו מבינים שהילד כבר הוכרז בר אימוץ סגור. הם רק לא מבינים למה פתאום לא נותנים להם עוד להיפגש עמו. מן הארון בסלון שולפת לריסה עשרות דפים של מכתבים של תחינה שכתבה לכל מי שחשבה שיכול לסייע - חברי כנסת, נשיא המדינה. זה לא עזר. עכשיו, מדי פעם, הם לוקחים מכונית וסובבים ברחבי הארץ בחיפוש אחר הילד. סוגיית הדת, דווקא פחות מעניינת את לריסה. בשבילה זה עניין אישי לגמרי. "אני רוצה להיות נוצרייה", היא אומרת, "בלב אני מרגישה נוצרייה. אפילו שיבגני יהודי, אני רוצה לגדל את הילד כנוצרי. או שיחליט לבד כשיגדל. לא חשוב לי. אלוהים יש אחד". לריסה ויבגני מתכננים להתחתן בקפריסין כשיחזור הילד ויהיו שוב משפחה. "יש אמא, יש אבא", חוזרת ואומרת לריסה, "למה לקחת את הילד?"

את השאלה הזאת, לא בפחות כעס, שואלת גם סגנית שרת הקליטה, מרינה סולודקין. לא רק אגב המקרה הפרטי הזה, שגם בו ניסתה לטפל, אלא באופן עקרוני. "זהו פשע מאורגן של המדינה", אומרת סולודקין, "מה שקורה עכשיו בקרב העולות החדשות מחבר המדינות הוא השלד של פרשת ילדי תימן החדשה. שירותי הרווחה בישראל יוצאים מתוך הנחה שמשפחות עולים, בעיקר חד-הוריות, אינן ראויות לגדל ילדים. הן הפכו למאגר ילדים שנמסרים למשפחות מבוססות חשוכות ילדים". לדבריה, טיפלה בחמש השנים האחרונות בעשרה מקרים של הוצאת ילדים ממשפחות עולות חד-הוריות; בחמישה מהם, הצליחה לעצור את התהליך. "משנת 2001 זה הפך ממש לגל", היא מספרת, "שירותי הרווחה ממהרים להוציא ילדים קטנים מעולים חדשים. עבורם, זהו ילד מוכן לאימוץ בחינם למשפחות ותיקות שיודעות את כללי המשחק".

לפני זמן מה פירסמה סולודקין בעיתון בשפה הרוסית כתבה בנושא זה תחת הכותרת "קידנפינג בנוסח יהודי". ממש כך. ועדות כנסת שונות קיימו עשרות מפגשים בנושא הזה, ובהן נמצאו בעלי ברית דווקא בחברי הכנסת של ש"ס, המפד"ל והערבים. פירוקי הממשלות והקואליציות עצרו את שיתוף הפעולה. "שירותי הרווחה הופכים למדווח, השופט והתליין בעניין הוצאת ילדי עולים מן הבית", אומרת סולודקין בזעם, "כל זה, תוך אי הבנה מוחלטת של הבדלי המנטליות. במקרים שאני טיפלתי בהם, האמהות היו יהודיות. במקרה של אם לא יהודייה, זהו פשע כפול. יוצרים מצב שבו בעתיד לא יהיה לאם הביולוגית שום סיכוי לבסס קשר עם הילד שנמסר למשפחה יהודית דתית".

שירותי הרווחה והאימוץ מכירים את עמדותיה של סולודקין, וכמובן מאוד לא אוהבים אותן. "טענות כאילו העובדות הסוציאליות משתמשות בנשים חד-הוריות כ'רחם' אינן ראויות לפרסום ולתגובה", אמר בתגובה דובר משרד הרווחה, נחום עידו, "העובדות הסוציאליות עושות מלאכת קודש בהצלת ילדים ומשפחות".

אשר לאימוץ ילדים שנולדו לאמהות לא יהודיות, מסבירים שם שדווקא נתנו את הדעת לסוגיה הזאת. במקרה של מסירה מרצון של הילד לאימוץ, שואלים את דעתה של האם, ואפילו מחתימים אותה על תצהיר שבו היא מבקשת שהילד יגדל כיהודי. לדברי דובר משרד הרווחה, אמהות אכן בוחרות בכך כדי להקל על חייו של הילד בעתיד. יתר על כן, הילדים האלה נמסרים לאימוץ למשפחות דתיות כדי שיגדלו באווירה שתקל עליהם בעתיד את הגיור הנדרש. "למשפחות דתיות יש היום מסלול אימוץ מהיר יותר דווקא בגלל זה", הסביר הדובר.

בתשובה רשמית, הבהיר משרד הרווחה כי "ילד יכול לעבור המרת דת על פי אישור בית המשפט בלבד, אם שהה שישה חודשים על שולחנה של משפחה בת דת אחרת; ילדים נמסרים למשפחה לא בת דת ההורים הביולוגים, אם ההורים הביולוגים מבקשים זאת בעת חתימתם על הסכמת ההורה לאימוץ, או במצבים שבהם ההורה הביולוגי חסר דת". בכל מקרה, תשובה זו אינה תקפה במקרה של לריסה שלא ביקשה למסור את בנה לאימוץ, ואינה חסרת דת. היא פרבוסלאווית, והיא רוצה את הילד שלה. לא מתוקף סעיף 5 בחוק, אלא מתוקף צו הלב.

קישורים:

פלייליסט: אימוץ - השירות למען הילד - פלייליסט על שיטות עבודה ודרכי פעולה של השירות למען הילד - משרד הרווחה, פקידות אימוץ מול הורים ילדים ומאמצים...

תחלואי תעשיית האימוץ - אטימות שקרים והתנשאות השירות למען הילד - דצמבר 2012 - אמנון לוי, פנים אמיתיות - השירות למען הילד של משרד הרווחה מתייחס באטימות והתנשאות למאומצים שמבקשים לפתוח את תיק האימוץ עם הגיעם לגיל 18. רשויות הרווחה משקרות למאומצים באשר למצב הוריהם מהם נלקחו בכפייה למאמצים מחשש שיחשפו המניפולציות ותרבות השקר בהם נוקטות עובדות סוציאליות מרשויות הרווחה נגד אזרחים...

שמואל בוקובסקי - מכבסת הבלים ודברי בלע נגד משפחה בהליך אימוץ - ינואר 2012 - בית משפט עליון רע"א 7535/11 - מדובר בזוג הורים בעלי פיגור אשר בית משפט לענייני משפחה (שופט שמואל בוקובסקי) קבע כי יש לשלוח את בתם בת השלש לאימוץ סגור. ההורים מבקשים לצמצם את תוצאות האימוץ, באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב (לשכה משפטית משרד הרווחה) ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא. לבת המאומצת אחות קטינה שהוכרזה "נזקקת" - מהחלטת העליון ניתן ללמוד על דרכי הפעולה של שופט בית משפט לענייני משפחה שמואל בוקובסקי, הנשוי לפקידת סעד מחוזית לחוק הנוער מיכל מילשטיין בוקובסקי ואשר שימש שנים רבות בעברו כיועץ משפטי במשרד הרווחה:..

פשעי משרד הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה ונוער - כפו על ילדה אימוץ והפקירוה לאונס במשך שנים רבות - יולי 2006 - ילדה שנשלחה לאימוץ ע"י רשויות הרווחה וצו בית משפט לענייני משפחה. המאמץ נהג לאנוס אותה מהיותה בגיל 6 עד גיל 18. כל אותה תקופה ארוכה שבה נאנסה הילדה, לרשויות הרווחה ובית משפט לענייני משפחה, ששלחו אותה בכפייה אל המאמץ, לא היה שמץ של מושג על הנעשה בבית המשפחה המאמצת, או שעשו דבר בנדון. המאמץ הורשע באונס ונדון ל- 16 שנות מאסר...

כישלון קונספציית האימוץ הסגור - סיפור ילדותה ונעוריה של דלית- להלן ציטוט מהספר "בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ" של ד"ר מילי מאסס. הציטוט מספר את סיפורה של דלית שנשלחה לאימוץ בילדותה, ומאמציה זנחו אותה והתעללו בה. רשויות הרווחה הפקירו אותה בפנימיות, וכשהרתה החליטו לחטוף את תינוקה לאימוץ טרם שנולד. - ילדותה ונעוריה של דלית - סיפור ילדותה של דלית נודע לי מפיה לאחר שמוניתי על ידי בית המשפט כמומחית מטעמה, והוא יובא כאן ברצף כרונולוגי, כפי ששחזרתי אותו, ולא על פי הרצף שבו הוא נחשף בפניי בעת מעורבותי בהליך המשפטי...

השיטות הבזויות של פקידי סעד מאבחנים ומטפלים מטעם הרווחה לניתוק ילדים ממשפחותיהם - השירות למען הילד- משנת 1987 משמשת מילי מאסס מדי פעם כעדה מומחית בהליכים משפטיים הדנים בבקשות של המדינה להכריז על ילדים בני אימוץ ללא הסכמת הוריהם, בעילה שההורים אינם יכולים לגדל את ילדיהם. במהלך מילוי תפקידה, שעיקרו הערכת יכולתם של ההורים לגדל את ילדיהם, נחשפה מאסס לשיטות פעולה של פקידי סעד, מאבחנים ומטפלים, יועצים משפטיים מטעם הרווחה בעלת תקציבים ומשאבים ללא הגבלה אל מול משפחה מוחלשת הנאבקת לשמור על שלמותה...

פשעי משרד הרווחה - סיפור חטיפתה האלימה של עדי מביתה ומשפחתה והפקרתה במשפחה מאמצת מזניחה ומתעללת - סיפורה של עדי שנלקחה מביתה באלימות ע"י עובדות סוציאליות מלשכת הרווחה באר שבע ונשלחה לאימוץ סגור, שם הושפלה, הוכתה ועברה התעללות במשך שנים ע"י המאמצת ובנותיה - המאמר "סינדרלה משכונה א" , מתן צורי, ידיעות אחרונות , מוסף השבת , נובמבר 2011...

הספר "בשם טובת הילד - אובדן וסבל בהליכי האימוץ" מאת מילי מאסס - אוגוסט 2010 - ספר על תחלואי מערך הרווחה בעניין מסירת ילדים לאימוץ - פשעי פקידי סעד לחוק האימוץ - במהלך הדיון המשפטי בעניינם נמצאים הילדים במקום חסוי כשחומת סודיות סוגרת עליהם והקשר שלהם עם הוריהם ממושטר על ידי פקידות האימוץ, אשר מעוניינות בניתוקו ומתכחשות לאובדן שגלום בכך...

כאבה של אילנה מזרחי שילדיה נלקחו ממנה לאימוץ סגור לפני 15 שנה ע"י השירות למען הילד ללא הודעה מוקדמת- ערוץ 1 - ספטמבר 2010 - פרצופם של הרווחה ובתי משפט לענייני משפחה, לוקחים ילדים לאימוץ סגור ללא הודעה מוקדמת, או מבלי שההורים מבינים בדיוק במה המדובר. ראינו את זה בסיפורם של לריסה ויבגני. זהו סיפורה של אילנה מזרחי שהרווחה חטפו את ילדיה לאימוץ סגור ללא הודעה מוקדמת...

פקידת הסעד מהשירות למען הילד - מניפולציות, סילופים ושיבוש מהלכי משפט לניתוק ילדה מאמה - יוני 2000 - תמ"ש 000009/97 שופטת בית משפט לענייני משפחה חנה בן עמי דוחה בקשת אימוץ קטינה שהוגשה ע"י גורמי הרווחה ומחזירה את הקטינה לאימה בהשגחת פקידת סעד לחוק הנוער. השופטת בן עמי מותחת ביקורת קשה על הטיוחים והמניפולציות של פקידת הסעד מהשירות למען הילד שפעלה לכפות את המהלכים לאימוץ תוך גרימת נזק לילדה לאמא הביולוגית להורים האומנים ועוד...

השיטות הבזויות של עובדות סוציאליות לניתוק ילדים מהוריהם לאימוץ - פקידת הסעד אירית מעוז - יוני 2006 - פקידי סעד ועובדים סוציאליים משתמשים במניפולציות על מנת להוציא ילדים מחזקת הוריהם לאימוצים, אומנה, פנימיות ועוד מימוש מטרות הנראות בעיניהן כ"מקודשות". פקידי רווחה אלו משתמשים בכל האמצעים הבזויים העומדים לרשותם לשם "עבודת הקודש"...

השירות למען הילד - השיטות הבזויות ברשויות הרווחה לחטיפת ילדים מביתם ומשפחתם - הכתבה "השירות למען הילד פעל לערעור הקשר בין הילדים לאמם" , שוש מולה , ידיעות אחרונות - בפסק הדין מציינת השופטת כי השירות למען הילד עשה הכל כדי שלבית המשפט לא תישאר ברירה אלא להיעתר לבקשה למסור את הילדים לאימוץ. גורם משפטי בכיר: "השירות נמצא בבעיה. בשנה מוגשות 1,200 בקשות לאימוץ, בעוד שההיצע עומד על 70 בלבד". האומנם ממהר השירות להוציא ילדים ממשפחותיהם כדי לספק את הביקוש?...

השוק השחור של האימוצים בחו"ל - מאי 2007 - בשנת 2007, כעשור לאחר חקיקתו של אותו חוק פיקוח, פורסם תחקיר ידיעות אחרונות אשר חשף את ההפקרות בשוק האימוץ למרות אותו חוק שנועד לפקח. אז, בשנת 2007, עלה 20 אלף דולר לאמץ ילד בחו"ל, והתחקיר חשף כי חלק ניכר מן הכסף הזה הולך ל: מתנות למתווכים בחו"ל, "תרומות" לבתי יתומים כגון בשמים יקרים למנהלות בתי היתומים, שוחד לשופטים מעבר לים, עמותות שבחסות המדינה מלמדות "לשמן" מערכות בחו"ל, ופקידי מדינה שיודעים ולא מונעים עושק של הורים חשוכי ילדים.

פנו לאימוץ – וקיבלו ילד חולה - מאי 2010 - מה קורה להורים שניסו עשרות טיפולי הפריה ונכשלו? רבים מהם פונים לעמותות העוסקות באימוץ תינוקות מחוץ-לארץ. תחקיר "אולפן שישי" חושף הערב התנהלות בעייתית של העמותות הפועלות באימוץ בין-ארצי, התנהלות שמובילה להבאת ילד עם פיגור, איידס או שיתוק. האם אותן עמותות מחפשות לעזור להורים או רק דואגות לרווחים? שימו לב איך שאורנה הירשפלד, פקידת סעד ראשית לחוק אימוץ ומנהלת השירות למען הילד, מתנועעת בחוסר נינוחות על הכסא...

האבא גילה: משרד הרווחה מסר את בנו לאימוץ סגור ללא ידיעתו , נובמבר 2009 - האבא הביולוגי: "מעולם לא ויתרתי על בני, לא הסכמתי למסרו לאימוץ ואני מעוניין לגדלו גם אם אצטרך לצאת עמו יחד את הארץ. פקידי הסעד לא עשו די על מנת לאתר אותי, ובכך מעלו בתפקידם. אני אדם נורמטיבי היכול לגדל את הילד. עד היום לא נערכה בדיקה מקצועית על ידי גורם אובייקטיבי לבדוק מהי טובת הילד. ולבסוף האימוץ פגום, משום שהילד נמסר למשפחה יהודית, בעוד הוא עצמו נוצרי".

על כשלונות האימוץ , נובמבר 2009 , הרהורים על משפחה וילדים - כ-300 אימוצים מתבצעים מדי שנה, 100 מהם בארץ ו-200 מחו"ל. על כשלונות באימוצים לא מדברים כמעט, ויש לא מעט כאלו, בעיקר באימוצים הבין לאומיים. בארה"ב נושא כשלונות האימוץ מוכר וידוע, ואפילו קיימים אתרים לאימוץ מחדש של הילדים דוגמת האתר הזה בו מוצגות תמונות ותיאורים של ילדים אמריקנים אשר נדחו מהוריהם המאמצים ומוצעים מחדש לאימוץ, כמו סחורה שעוברת מיד ליד. ...

העליון קבע: יש סיכוי כי מצב ההורים ישתפר והתינוק יוחזר לאימו ולא ימסר לאימוץ - מאי 2008 - רע"א 1841/08 - מדובר בזוג הורים ולהם ששה ילדים. התינוק שעניינו נדון נולד ביום 12.5.06. בעודו בבית החולים הוצא צו חירום על ידי פקידת סעד, להוצאת הקטין ממשמורת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד, באשר לא עלה בידי הוריו להציג תכנית ברורה לגבי מגורים להם ולתינוק...

פקידת הסעד מוניק מלשכת הרווחה חיפה - התחמקות מפתיחת תיק אימוץ כמתחייב על פי חוק - נובמבר 2009 - מדוע מסרב משרד הרווחה לפתוח את תיק האימוץ של נערה בת 18, והיא זכאית לכך ע"פ חוק. הכתב אלירן טל: "עד כמה חשוב לך לגלות את האמת?" , "מאוד חשוב" , עונה הנערה. כבר ארבעה חודשים דנה (שם בדוי) מבקשת לגלות מי הם הוריה הביולוגים, מיד לאחר שנולדה היא אומצה, וכשהגיעה לגיל 18 פנתה ללשכה לרווחת הילד. ...

סיפורו של איציק מליק שפקידי הרווחה לקחו את נכדיו - ספטמבר 2007 - שירותי הרווחה לקחו את ילדיה של בתו של איציק מליק הלוקה בשיכלה למשפחת אומנה. בשלב כלשהו נותק הקשר של משפחת מליק עם הילדים, והם אינם יודעים על מקום הימצאם. קריאתו של איציק מליק: "תושבים יקרים, באתי לידע אתכם על חטיפת שני נכדי, אשר נחטפו על ידי פקידות הסעד ומשרד העבודה והרווחה ובית המשפט." פרופ. אסתר הרצוג על הוצאת הילדים מביתם וממשפחתם ע"י שירותי הרווחה: "יש פה מדיניות מכוונת, זו מדיניות שמשתמשת בתינוקות וילדים כסחורה שבאמצעותה מממשים כל מיני אינטרסים של המערכת הבירוקרטית. יש לחץ מאוד גדול על מערכת הרווחה לספק תינוקות לאימוץ, אז את התינוקות האלה לוקחים בד"כ ממשפחות חלשות יותר, חד הוריות, עניות ...