"תפקחו עיניים ותראו את מי אתם מעריצים"

המאמר "תפקחו עיינים ותראו את מי אתם מעריצים" , nrg , קלמן ליבסקינד יובל גורן ומרב דוד, מרץ 2008

למכתבים שהשאיר בן טיפוחיו של מדליק המשואה מתווספות עדויות בווידאו שמציג nrg על איך ניצל נערים מינית לכאורה. שדה: לא היו דברים מעולם

בערב יום העצמאות יתייצב יוסי שדה, 38, מייסד חוות "שדה בר", אל מול קברו של חוזה המדינה בהר הרצל וידליק משואה לתפארת מדינת ישראל. לצד שדה, שזכה לכבוד בהמלצתו החמה של האלוף (מיל') אודי אדם, יעמדו יושבת ראש הכנסת, הרמטכ"ל, שרים, משפחות שכולות, אנשי הסגל הדיפלומטי ושאר אח"מים. בבית, מול המסך הקטן, יישבו כמה מחניכיו לשעבר ולא יאמינו למראה עיניהם. הם ישמעו את מנחה הטקס מספר על איש ארץ ישראל היפה, מלח הארץ, על המודל החינוכי שפיתח, על עשרות הנערים המוזנחים שאסף אל חוותו והפך לאזרחים טובים. ישמעו ולא יידעו את נפשם. שנים שהם סוחבים את החוויות הקשות שעברו במסגרת החינוכית שייסד. סוחבים ומדחיקים. מנסים לשכוח את התנהלותו המינית הפרובוקטיבית, את התעללותו בבעלי חיים חסרי ישע, את פולחן הגבריות שכה עמל לטפח, את ההשפלות שעבר מי שלא התאים למודל המאצ'ו שלו, את החינוך לאלימות ולשנאת ערבים, את המטווחים הפרועים בשטח, את העובדה שאיש במערכת לא השכיל להאזין להם כל השנים, את הידיעה שאחד מהם שילם את המחיר האישי היקר מכל.

את הטיפול שלו בבני נוער במצוקה התחיל יוסי שדה לפני כ-14 שנה, עוד בטרם הוקצה לו השטח הסמוך להרודיון, שעליו משתרעת החווה שלו היום. בשלב הראשון, והוא רק באמצע העשור השלישי לחייו, שכר קרוון בקריית ארבע והציע לנערים שחיפשו את מקומם להצטרף אליו. אחד הראשונים שבהם היה שמעון (שמות הנערים בכתבה בדויים), נער כבן 16 שהכיר את שדה בטיול בעין גדי שבמהלכו, כך סיפר אחר כך, הספיק לעבור מטווח ראשון בנשקו האישי של שדה. שמעון, בן למשפחה חרדית שהתברכה בעשרה ילדים, היה הראשון ביניהם שהוריד את הכיפה וחיפש חיים אחרים. אחרי תקופה קצרה בקיבוץ בדרום, הזמין אותו שדה לעבור לגור אצלו.

שמעון לא חשב פעמיים לפני שארז את חפציו והפך לחלק בלתי נפרד מחבורת הנערים שהקיפה את בעל הבית. שדה, איש עם כמויות בלתי נדלות של כריזמה, הפך במהרה בקרב הנערים לגורו של ממש, מושא הערצה שכל מילה שלו היא דברי אלוהים חיים. הנערים, רובם חוזרים בשאלה שעזבו בדרך אליו משפחות דואגות, שתו בצמא את דבריו. הסיפורים על מעלליו ביחידה מובחרת בצה"ל ועל יכולותיו העל טבעיות לקרוא בעיניהם ולחוש אותם מתוך מגע בידיהם, הילכו עליהם קסם. שני אחים שמאשימים את שדה בהתנהגות מינית לא הולמת, עברו השבוע בדיקת פוליגראף שמצאה שהם דוברי אמת. בניגוד להם, שדה סירב להיבדק בפוליגראף.

"מוכן לעשות הכל למענו"

מילת המפתח היתה כוח. בעלי חיים נשחטו או נורו למוות סביב הנערים בלי חשבון. בעוד בני גילם הולכים לבית הספר ומבלים ערבים בקניון, ילדי החינוך המיוחד של שדה ירו במטווחים פרטיזניים בלי רישיון. שנאת הערבים שהוזרקה להם באורח יומיומי הפכה לדבק מאחד ומגבש. "היתה אווירה של שנאה לערבים, לרבות תמיכה ברצח. יוסי נהג להלל את מעשהו של ברוך גולדשטיין, הראה סרטים של האצ"ל ואמר שכך אנחנו צריכים לנהוג גם היום", כתב שמעון בתצהיר שחתם בפני עורך דין שלוש שנים לפני מותו. "הוא סיפר לנו כי בעת שירותו הצבאי הוא נהג להתעלל בערבים ונהג לשפד את הידיים של ערבים על שברי זכוכיות שהונחו על חומת אבן".

מהר מאוד התברר לשמעון שהמסגרת שאליה הצטרף היא ארגון ללא כללים שבראשו עומד איש עם שיטת חינוך מיוחדת במינה. הקרוון של שדה הפך לזירה לכל רעיון פרוע. סדר היה מילה מגונה. הנערים, שרובם עזבו בתים דתיים אדוקים, נחשפו לדברים שלא הכירו מעולם. "בכל התקופה הזו יוסי היה מתפאר בביצועיו המיניים והיה מספר על כל האקטים המיניים שלו", כתב שמעון בתצהירו. "במקרים רבים יוסי היה מסתובב בקרוון כשהוא עירום לחלוטין או לבוש במכנסיים קצרים ללא תחתונים מתחת. הוא נהג להתיישב על הכורסה כשרגליו פשוקות, מציג את איבר מינו לעיני כל, נוגע בו ומתפאר: 'מסכנה הבחורה שתקבל אותו, היא תבכה כל הלילה'". בלילה הפך הפרויקט החינוכי של יוסי שדה לחגיגה של ממש. "למעשה כל נער שנכנס לקרוון של יוסי 'זכה' לראות את איבר מינו", סיפר שמעון בתצהיר. שדה, כך מתברר משורת עדויות שהגיעו לנהג לישון כשהוא עירום לגמרי ומדי לילה היה מצרף למיטתו נער תורן. "הוא נהג להתבטא בעת שהיו בחדר מספר נערים בסגנון הבא: 'מי כאן בחור יפה. . . שמעון אתה בחור יפה. . . בוא אני אעשה לך טוב בלילה'", סיפר שמעון. "אני באופן אישי ישנתי עם יוסי שדה במיטה כששנינו ערומים". שמעון סיפר עוד כי בעת שישן עם יוסי, נהג שדה "לאונן ולנגוע באיבר מיני. יוסי נהג להציג בפני חוברת פורנוגרפית על מנת לגרות אותי ואת עצמו וכך הוא נהג להגיע לסיפוקו המיני".

הזכות לישון עם יוסי

שמעון, שהתקשה להתאקלם באווירה החולנית, עזב את הקרוון לטובת דירה שכורה בקריית ארבע אולם המשיך לפקוד בקביעות את יוסי שדה ואת החבורה שסביבו. "ראיתי בו את אבי הרוחני", סיפר . "הרגשתי שאני חייב לעשות הכל כדי לרצות אותו. . . הרגשתי שפוט של יוסי והייתי מוכן לעשות הכל למענו".

שדה התפאר בפני הצעירים כיצד במהלך שירותו בצה"ל התעלל בערבים. הילדים הקשיבו בעיניים נוצצות. "הוא סיפר: 'יום אחד הייתי בשוק של ערבים ליד הדוכן של העגבניות ואז בא אליי ערבי ושאל אותי 'בנדורה?', אמרתי לו 'בנדורה?', הוצאתי את הצלב של האוטו ונתתי לו בראש. 'קח, הנה בנדורה'. היתה לו צלקת בבטן והוא היה מספר לנו שהוא קיבל אותה באיזו היתקלות בלבנון וכולם היו מנשקים לו את הצלקת. סגדנו לו".

כמו שמעון, גם אחיו הצעיר רפי מתקשה לשכוח את חוויות המין הראשונות שלו אצל שדה. "יוסי היה הולך כמעט תמיד עירום בבית. ואם הוא לא היה הולך עירום אז הוא היה הולך במכנסיים קצרים כשכל מה שצריך נמצא בחוץ. הוא היה אומר לנו 'אתם רואים איזה גודל? גם כשאתם תהיו גדולים יהיה לכם כזה'. כל מיני דברים כאלה. הוא היה מאונן לידנו חופשי. היינו מדפדפים בחוברות פורנוגרפיות והוא היה מביא ביד. הוא היה מצביע על איבר המין שלי והיה אומר 'בוא נראה את הגודל שלך'. הוא היה מחליק את היד שלו על איבר המין שלי כאילו בחברות כזאת ואומר 'הופה, גדל לך'. זה תמיד היה כאילו בנגיעה סחבקית. חוץ מזה לא היו יותר מדי מיטות בבית אז היינו ישנים איתו במיטה".

ככל שהתפתחה ההערצה למנהיג, משחזר רפי, כך הפך הבילוי הלילי במיטתו לזכות גדולה, סמל סטטוס. "הוא היה מבקש שנעשה לו מסז' בגב. אנחנו, בתור ילדים, ראינו בו את המלך, האבא, הגורו. מבחינתי, לעשות מסז' ליוסי היתה זכות. לא ראיתי בזה שום דבר שלילי. תמיד לפני הלילה הוא היה שואל 'מי היום בא לישון איתי? תור מי היום?'".

רפי. מקורבנותיו של יוסי שדרה. צילום: אלכס רוזקובסקי

"כל הכבוד, אתה גבר"

ענייני המין, קשים ככל שיהיו, היו דווקא החלק הקל יותר לעיכול במסגרת החינוכית שייסד שדה ושעליה קיבל את הזכות להדליק משואה. קשה מהם היה ההרג השיטתי והאכזרי של בעלי חיים. שדה, כך מתארים כמה מבוגריו, היה מרביץ בנערים פולחן גבריות וקשיחות מהקשים שניתן להעלות על הדעת. בחלק מהמקרים הוא תיאר את הצורך "להיות גבר" כהכנה לקראת הקרב האמיתי, זה שמול הערבים. במקרים אחרים היה זה מבחן בגרות לשמו. הקורבנות היו תמיד חיות מסכנות שאיתרע מזלן לככב במודל החינוכי החדש.

את אחד המקרים הללו, אורי (28), סטודנט למשפטים ומתנדב עם בני-נוער, לא ישכח לעולם. "יום אחד היינו עם יוסי ואחד החברים שלו. החבר ירה ברובה אוויר והוריד יונה. הוא פתח אותה בידיים כשכולנו סביבו. היונה היתה מלאה דם. הסתכלנו עליו ולא ידענו מה הוא הולך לעשות. ואז הוא הוציא את הלב שלה ביד ודחף לי אותו לפה. הוא הכריח אותי לאכול את זה ויוסי עמד בצד ועודד אותי. "כל הכבוד, אתה גבר". זה הגעיל לי את הנשמה. בלעתי את זה ומיד הקאתי מול כולם. אני מדבר איתך היום ומרגיש את הטעם בפה. אבל הייתי חייב לעשות את זה. הייתי חייב להוכיח ליוסי שאני מסוגל. יוסי ניגש אליי אחר כך, חיבק אותי ואמר לי 'כל הכבוד'. החיבוק הזה היה שווה הכל".

חומת ההערצה לאיש הכל יכול נפרצה אחרי ששדה זרק את שמעון מהחווה בעקבות תקרית ביניהם. "נסעתי אל שמעון כדי לברר מה קרה", מספר רפי. "הוא היה מרוצץ נפשית. יוסי עשה הכל כדי להפריד אותו מאיתנו ואנחנו, האחים, שיתפנו פעולה איתו. התחלנו להבין שמשהו כאן לא בסדר. שמשהו לא הגיוני".

אורי, קורבן נוסף של יוסי שדה. צילום: יהונתן שאול

בפברואר 2003, אחרי שורה של נסיונות לא מוצלחים, נמצא שמעון מת בבית מלון באילת. סדרת מכתבי ההתאבדות שהותיר אחריו לא הותירה ספק באשר לצלקות שחרתה בנפשו ההרפתקה החינוכית של יוסי שדה. "בעטת בי ואמרת שאני לא יכול להשתנות. אולי צדקת", כתב במכתב שמיען לשדה. "לך האדם, או יותר נכון תת האדם, המכונה אצלי 'היטלר בתרדמתו'. אתה , שיושב עכשיו בקרוון שלך ושומע מוזיקה עברית ומשחק את הציוני, שמח לשמוע את הבשורה המשמחת. אני רוצה לומר: ניצחת! ניצחת את האדם הקטן שעשית ממנו סמרטוט, שאיתו שטפת רצפה. זה לא חוכמה לגבור על חלשים שבסך הכל מחפשים מעט חום, לנצלם עד תום וברגע שאין בהם יותר שימוש לזרוק אותם לכלבים, לרמוס אותם ולגרום להם לאבד את שפיותם".

לשמעון היה מה לומר גם לחניכיו של שדה, אותם כינה "כת בית עציון". "תפקחו את העיניים שלכם ותראו למי אתם שפוטים ואת מי אתם מעריצים", כתב שמעון. "הוא מסובב את כולכם על האצבע הקטנה שלו ומנצל אתכם".

"החום היחיד שמצאתי", כתב במכתב נוסף, "היה אצל יוסי שדה שידע לנצל את זה יופי ולא פסק מלהתעלל בי נפשית ומינית. רציתי להצליח כדי להוכיח לו שאני מסוגל למה שהוא לא חלם לעצמו. רציתי ללמוד משפטים כדי לתבוע אותו. חשבתי ללמוד קרימינולוגיה ולחקור את הפשעים שהוא עשה. . . אני, אני לבד הייתי צריך להילחם נגדו ונגד הממסד שפשוט אטמו את אוזניהם ולא הקשיבו לי". את הצוואה שלו השאיר לענת ודן בהט: "אני בטוח שתלכו עם המקרה של יוסי שדה עד הסוף. אני מתחנן וזועק לכם - הבן אדם הזה צריך לשבת כל החיים שלו בכלא. אין לו מקום בחברה האנושית כי הוא לא אנושי. אני הרמתי ידיים, נכנעתי. אותי הוא ניצח. אך קשה לי להאמין שהוא יכול לנצח אנשים עם שכל ישר. כולי תקווה שאתם תלכו עד הסוף".

"רדיפה אישית של גורמים מעורערים"

תגובתו של יוסי שדה: "הדברים אשר מנסים לייחס לי אינם חדשים ומקורם ברדיפה אישית של גורמים אשר לא ניתן לתארם במילים אחרות מאשר מעורערים. גורמים אלה שמו להם למטרה לפגוע בי ובפעילותי למען ציבור שגורלו לא שפר".

"אני דוחה בשאט נפש נסיונות אלה ובוודאי דוחה על הסף את כל הנושאים המוזכרים", מוסיף שדה.. "בשל תפקידי ומחויבותי לסודיות, נבצר ממני לחשוף את עברם ומטענם האישי של אלה המבקשים להשמיץ אותי ובכך לשפוך אור נכון על המקרה. אך ראוי שהציבור יידע כי המשטרה והפרקליטות אשר חקרו את החשדות והטענות האלה, ואשר בפניהן ניתנה התמונה המלאה, הגיעו לכלל מסקנה שיש לסגור תיק זה מחוסר אשמה, וכך עשו".

שדה מוסיף: "לדאבוני, היום צלח בפני גורמים אלה נסיונם ועיתון 'מעריב' בחר לפרסם את הדברים. אך משטרת ישראל והפרקליטות אשר חקרו במשך חודשים ארוכים את המקרה, הן עדיי הטובים ביותר לכך שלא היו דברים מעולם".