טוסקניני, קלמפרר, סל וולטר בחזרות



המנצח האיטלקי ארטורו טוסקניני היה ידוע במזגו החם. טוסקניני, אחד המנצחים המוחצנים ביותר, אדם בעל ביטחון עצמי רב. הכיר כל יצירה על בורייה. בקולו הצרוד, מזמר טוסקניני את היצירה ומוביל את תזמורתו לשלמות. טוסקניני נשמע היטב כמי שמכה באלימות ממש על דפי התווים בשרביטו. כדאי לשים לב לתגובתו כאשר איחרו הקונטרבסים להיכנס ומטר הגידופים שבא אחריו... בסוף ינגנו טוב, חסר שלא ינגנו טוב....
אישיותו החזקה של טוסקניני היא שאיפשרה לו לעמוד איתן בתהפוכות הפוליטיות של זמנו. כך סירב טוסקניני לרודנים מוסוליני והיטלר וניצח על קונצרט הבכורה של התזמורת הארץ ישראלית שהפכה מאוחר יותר לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. 
בחייו הפרטיים היה טוסקניני אדם מופנם. לא נהג לתת ראיונות לתקשורת ומעולם לא כתב על עבודתו או על שיחותיו האישיות. לימים תיעד בנו של טוסקניני, ולטר, את שיחותיו המשפחתיות. תיעוד זה חושף פרטים רבים על חייו ודיעותיו של המנצח הדגול, 


אוטו קלמפרר, אשיות שונה בהרבה מזו של טוסקניני. קלמפרר אדם שברירי ובלתי יציב שנראה היה כי כל צרות העולם נופלות על ראשו.  קלמפרר היהודי עזב את גרמניה מיד לאחר עלית הנאצים לשלטון ויצא לארצות הברית. ב - 1939 עבר ניתוח להסרת גידול ממוחו. בניתוח ניזוק כשרו המוטורי, צד אחד של פניו שותק ולשונו נותרה מדולדלת. פרט לכך סבל ממאניה דיפרסיה קשה. 
קלמפרר נהג לסייר בארה"ב ולהשאיר חשבונות בלתי משולמים, נעצר במשטרה ולאחר אחד הקונצרטים שוטט ברחובות ונמצא זרוק וחבול בתעלה בצד הכביש. בשוויץ התלקחה מיטתו בשעה שעישן בה והוא נכווה קשות. קלמפרר גם המיר את דתו לקטולית וחזר בו מאוחר יותר. לקלמפרר היתה אחות בירושלים, הוא ביקר בישראל מספר פעמים אך מעולם לא ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית בקונצרט פומבי. ב-1970 נמסרה לו בטקס חגיגי תעודת עולה ודרכון ישראלי. 



אין יוצקים סירופ שוקולד על אספרגוס, כך ענה המנצח גיאורג סל למבקריו שתבעו מוצרט חמים ומתקתק - גיאורג סל נחשב כאחד מן המנצחים עם בעלי השרביט המחודד ביותר. סל מנצח קפדן ובעל שררה משרטט את היצירות בעיפרון מדוייק של מהנדס. סגנונו של סל קר וחד ותזמורת קליבנד שתחת ידיו מתפקדת כמכונה משומנת היטב. כל זאת מבלי לאבד מן הדרמה הגדולה.
בעלי הזכויות של ההקלטות עמדו על כך שלו יוצגו באתר לכן תוכלו לצפות בהן כאן....


המנצח ברונו ולטר - איש נעים הליכות כאן בחזרה על הפרק שני מתוך הסימפוניה הרביעית של בטהובן, אחד הפרקים הקשים, כפי שמציין ואלטר. בחזרות ניתן לעמוד היטב על ההבדל בינו לבין טוסקניני.בניגוד לטוסקניני ולטר אינו נוהג לגעור במנגניו ותמיד פונה אלהם בנימוס. ולטר הינו מנצח מעודן ורומנטי, סגנונו בחזרות הוא כשל מורה סובלני המשיא עצה לתלמידיו. האזנה לחזרות ולטר היא כמו השתתפות הכיתת אומן להכרת היצירות. כיתת אומן כזו היא לידתו של ביצוע - ברונו ואטר וסימפונית לינץ מאת מוצרט.







ליאופולד סטוקובסקי -האיש שהביא את תזמורת פילדלפיה המפורסמת לגדולתה כאחת מהתזמורות הבכירות בעולם (גדולה שירדה מעט בשנים האחרונות...) סטוקובסקי, המוכר לנו מאד מן הסרט פנטזיה, הוא אשף הצליל והצבע, אינו אוחז בשרביט, מה שלו מפריע לו לדרוש דיוק. הפרשנות של סטוקובסקי היא בד"כ עשירה ומלאה ב"קלוריות". כאן מנצח סטוקובסקי על התזמורת הסימפונית של אמריקה שהוקמה במיוחד עבורו. היצירה היא הסימפוניה הבלתי גמורה מאת שוברט.